ג׳ונתן לין, בן למשפחה ציונית מכובדת, עבר מהלעגת הפוליטיקה הבריטית ב׳כן, ראש הממשלה׳ לבימוי קומדיות הוליוודיות כמו ׳בן דודי ויני׳ ו׳תאוות בצע׳. לוס אנג׳לס. כאחיינו של אבא אבן וכמבקר מזדמן באגודת הדיבייט המכובדת של הסטודנטים בקיימברידג׳, יכול היה ג׳ונתן לין ללכת בעקבות דודו המהולל ולבחור בקריירה פוליטית. במקום זאת, המחזאי ובמאי הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון בן ה־50 עשה לעצמו שם בתחילת שנות השמונים בסאטירה על הפוליטיקה הבריטית, עם סדרת הקומדיה המצליחה של BBC ׳כן, אדוני השר׳ והמשכה ׳כן, ראש הממשלה׳. כיום עבר לין לבימוי קומדיות הוליוודיות כגון ׳בן דודי ויני׳, ׳ג׳נטלמן מכובד׳, ׳תאוות בצע׳ שיצא לאחרונה, וגרסה קולנועית עתידית לקומדיית המצבים הטלוויזיונית משנות החמישים ׳סמל בילקו׳, בכיכוב סטיב מרטין.
׳פוליטיקה תמיד הייתה חלק מן השיח המשפחתי׳, מספר לין החביב בבונגלו המשרדי שלו במתחם פוקס המאה העשרים בלוס אנג׳לס. ׳סבתי, אלידה אבן, תרגמה את הצהרת בלפור לצרפתית ולרוסית עבור חיים ויצמן, וכמובן היה גם דודי. לכן, כשהגעתי לקיימברידג׳, חשבתי שאכנס לפוליטיקה.
׳אבל אחרי שלושה או ארבעה דיונים באגודת הדיבייט של קיימברידג׳ החלטתי שאלו בני העשרים הנפוחים ביותר מחשיבות עצמית שראיתי אי פעם. הם התנהגו כמו שרי ממשלה בני 45, וברור שחשבו שינהלו את המדינה יום אחד. מצאתי אותם שחצנים וטיפשים באופן בלתי נסבל, והעובדה שהם אכן נעשו לאנשים שמנהלים כיום את המדינה לא הקלה על כך כלל. אז התברר לי שהדרך היחידה שבה אוכל אי פעם לעסוק בפוליטיקה תהיה לצחוק עליה׳.
לין ושותפו לכתיבה אנתוני ג׳יי עשו זאת באופן מבריק ב׳כן, אדוני השר׳, שתיעדה את התמרונים רבי ההשראה של עובד המדינה שוחר הקיפאון סר המפרי אפלבי ושל הבוס הפוליטי שלו, ג׳ים האקר, הטיפש השופע. התוכנית אספה מעריצים בכל העולם, ובהם פוליטיקאים כמו מרגרט תאצ׳ר, אינדירה גנדי ורוברט מוגאבה מזימבבואה. למעשה, כשלין ערך את ביקורו הראשון והיחיד בישראל בתחילת שנות השמונים ואבא אבן ערך מסיבה לכבודו, חברי כנסת לא מוזמנים רבים שהיו מעריצי התוכנית התפרצו לחגיגה.
לפני כמה שנים נפגש לין עם מנהל טלוויזיה הוליוודי שרצה לבחון עיבוד של ׳כן, אדוני השר׳ — שכבר הייתה אז סדרת ספרים רבי־מכר שרבים ראו בה סאטירה פוליטית טובה אף יותר מסדרת הטלוויזיה — לקומדיית מצבים אמריקנית. הפגישה התנהלה מצוין עד שהמנהל שאל את לין אם אולי יש מקום לילד בפרק הפיילוט. ואם לא ילד, אולי כלב.
אף שההצעות האלה אולי חיסלו את התלהבותו של לין מגרסה אמריקנית ל׳כן, אדוני השר׳, הוא הצליח למצוא בית בלוס אנג׳לס כבמאי מוערך מאוד של סרטי קומדיה. המאמץ ההוליוודי הראשון שלו ב־1985, עיבוד לא מחושב ורב־סיומים למשחק הלוח ׳רמז׳ של האחים פארקר, נכשל אצל המבקרים ובקופות. אבל ב־1990 התאושש עם ׳נזירות ממין זכר׳ המשעשע, שבו כיכב עמיתו להופעות הרוויו בקיימברידג׳ וחבר מונטי פייתון לשעבר אריק איידל כאדם המסתתר בבגדי נזירה מפני גנגסטרים הרודפים אחריו.
בשנה הבאה זכה לין להצלחה גדולה בקופות עם ׳בן דודי ויני׳, שבו ג׳ו פשי המצחיק מגלם ניו־יורקי בעל חוכמת רחוב ותואר משפטים טרי מלימודי ערב, המנווט במבוך מערכת המשפט הדרומית. ב־1992 חזר לסאטירה הפוליטית עם אחד הסרטים הטובים יותר בכיכוב אדי מרפי בשנים האחרונות, ׳ג׳נטלמן מכובד׳, על נוכל המצליח להיבחר לבית נבחרים מושחת עוד יותר ממנו.
בסרטו האחרון של לין, ׳תאוות בצע׳, מככב קירק דאגלס בתפקיד קומי של עשיר כקורח, זקן נרגן המתעלל בהנאה בקרוביו רודפי הכסף, ובהם אחד שמגלם מייקל ג׳יי פוקס, וגם במשרת בריטי נאמן שמגלם לין עצמו. הפארסה הצינית והחריפה הזאת יצאה בסוף החורף לביקורות מעורבות, ומאז לא הצליחה מאוד בקופות.
׳״תאוות בצע״ ממש מפלג את הקהל ואת המבקרים׳, אומר לין. ׳יש בסרט פיצול בכתיבה. יש משפחה שנכתבה ומגולמת בהגזמה — קרובים שרוצים לרשת את כספו של קירק. ויש עלילה אחרת, רגישה ואמיתית יותר, על האחיין׳, שמגלם פוקס. ׳מה שקרה הוא שהמבקרים אהבו חלק אחד או את האחר. אף אחד לא ממש נראה כאילו אהב את כולו.
׳הסרט שואל איפה תמתח את הגבול במרדף אחר העושר. כל אחד בו מותח את הגבול במקום אחר מבחינת עד כמה הוא מוכן להשפיל את עצמו. הדמות של מייקל, אף שהוא אחיינו של קירק, חושבת שהיא שונה. הוא מגיע עם עמדה מוסרית שלמה, וחושב שאי אפשר להשחית אותו. אבל במהלך הסרט, בלי שהוא מבין, מפני שהוא יכול להצדיק כל מה שקורה לו בדרך, הוא נעשה מושחת עמוקות׳. הכרזה של ׳תאוות בצע׳ היא אחת הטובות בהוליווד: ׳ברור, הם דו־פרצופיים, תוקעים סכינים בגב, חמדנים, רודפי דולרים, חנפנים, חמוסים מתבכיינים. אבל היי... הם משפחה׳.
באופן משונה, מלבד התייחסויות לסבתו, לדודו ולאשתו, נראה שלין מסתייג מאוד מדיון ברקע המשפחתי שלו. הוא נולד בבאת׳, למד משפטים בקיימברידג׳, ושם הופיע עם איידל, ג׳ון קליז וגרהם צ׳פמן.
הוריו ואחיו, הוא אומר, יהודים באופן עמוק יותר ממנו. ׳הם מסורתיים מאוד, מעורבים מאוד. והיה להם חשוב מאוד שנתחתן עם יהודים. אני, כמובן, לא עשיתי זאת׳.
לין לא גידל את שני ילדיו, הלומדים כיום באוניברסיטאות אמריקניות, כיהודים, והוא מזהה את עצמו כיהודי רק מפני ש׳אני לא רוצה לומר שאני לא. אני אתאיסט שמבחינה תרבותית והיסטורית הוא יהודי.
׳אבל אני מניח שאפשר לקרוא לי ציוני, אם הכוונה היא שאני מזדהה עם המדינה היהודית. מצד שני, אני פשוט מזועזע ממה שקורה שם מאז תקופת בגין. ואופתע אם ממשלה כלשהי בהנהגת רבין תבין אילו ויתורים באמת נחוצים לעשיית שלום. אבל אולי אני טועה, מפני שאני אדם מן החוץ שמעולם לא רצה להיות אדם מבפנים׳.
אף שהיא ליטאית לא־יהודייה, אשתו של לין ריטה, פסיכותרפיסטית, שהתה כילדה שנתיים במחנה ריכוז נאצי. בעיניו, החוויה הזאת עושה אותה ׳יהודייה אותנטית יותר מכל היהודים שפגשתי אי פעם בהוליווד׳. לין מוצא את עצמו נדהם שוב ושוב, ולעיתים מזועזע, מן האופי המזויף בעיניו של הזהות היהודית אצל אנשי תעשיית הקולנוע בלוס אנג׳לס.
׳יהודים אמריקנים׳, הוא מתעקש, ׳מתעקשים כל כך על יהודיות רק משום שהם בעצם לא מאוד יהודים. הדבק היחיד שמחבר אותם — את הרוב הגדול, בכל אופן — נראה כאשמה על שלא היו מעורבים בשואה. לא רואים את זה בבריטניה.
׳הוליווד במיוחד מבלבלת מאוד. כולם מדברים על כמה הם יהודים, אבל נראה שהם לא יודעים שום דבר על יהדות או על היסטוריה יהודית.
׳הייתי כאן בלילות סדר שבהם איש לא ידע אפילו מה הסיפור שחוגגים׳.
אבל הוא לא יאמר אותו דבר על קירק דאגלס, שבעיניו מגלם את כל מה שנהדר הן ביהודים והן בהוליווד.
׳זה אדם יוצא מן הכלל. הוא בא משום מקום. הוא נולד להורים יהודים מהגרים שלא ידעו קרוא וכתוב, אבל הוא משכיל מאוד, רב־לשוני — פשוט אוסף מדהים של כישרונות. ועם כל זה הוא אדיב ונעים, וכפי שגיליתי, מצחיק מאוד מאוד. זה חריג למדי בהוליווד. שומעים כאן אנקדוטות מצחיקות, אבל רק לעיתים נדירות פוגשים שנינות אמיתית׳. זו האשמה שקשה להפנות כלפי לין, שעבודתו מתאפיינת בציניות חכמה ונושכת. אבל הבמאי רואה בבירור את עצמו באור אחר.
׳סר המפרי אמר פעם ש״ציניקן״ היא המילה שאידיאליסט משתמש בה לתיאור ריאליסט׳, מציין לין. ׳אני חושב שאני ההפך מציניקן. אני חושב שאני בעל השקפה מוסרית. נכון שכל מה שאני עושה עוסק בצורה זו או אחרת בשחיתות. זה מפני ששחיתות עדיין מזעזעת אותי. נדמה שיש לי יכולת בלתי מוגבלת להזדעזע, וזה אומר לי שאני לא ציניקן׳. לין על הסט: ׳יכולת בלתי מוגבלת להזדעזע׳. קירק דאגלס ולין ב׳תאוות בצע׳: ׳הסרט שואל איפה מותחים את הגבול במרדף אחר העושר׳.