בסרט הבכורה המרשים שלו, ׳אודסה הקטנה׳, מתמקד הבמאי ג׳יימס גריי במשפחה המאוימת בידי המאפיה הרוסית־יהודית.
סרטו הראשון של התסריטאי והבמאי ג׳יימס גריי, צאצא של מהגרים יהודים רוסים לאמריקה, ׳אודסה הקטנה׳, מייצג במובן מסוים שיבה לשורשיו. אבל זה אינו מסע קולנועי בחזרה לעולם אבותינו; במקום זאת, ׳אודסה הקטנה׳ מתמקד בהגירה החדשה יותר, שהביאה עמה לארצות הברית את ׳האורגניזאציה׳, המאפיה הרוסית האכזרית.
גריי, בוגר טרי בן 25 של בית הספר לקולנוע באוניברסיטת דרום קליפורניה, הציג את פרויקט הבכורה שלו כהכלאה של ׳ספרות זולה׳ ו׳רחובות זועמים׳, עם כמה מנות של ׳דוקטור ז׳יוואגו׳ ו׳הסנדק׳, והצליח למשוך את הכסף ואת הכוכבים הדרושים כדי ליצור סרט קטן ואפל שבכל זאת
חולל השפעה גדולה. הוא הוצג לראשונה בספטמבר האחרון בפסטיבל ונציה באיטליה, זכה בפרס אריה הכסף ויצר באזז גדול בתעשיית הקולנוע במשך חודשים, לפני שעלה לאקרנים בסוף מאי בניו יורק ובלוס אנג׳לס וזכה ברובו לביקורות נלהבות.
׳אודסה הקטנה׳ מתרחש על רקע אחד הרחובות החורפיים, סחופי הרוח, של ברייטון ביץ׳ בברוקלין, שם יצרו גלי ההגירה האחרונים של יהודים רוסים מובלעת אתנית הגובלת בקוני איילנד. גיבור הסרט הוא רוצח שכיר צעיר, רוסי־יהודי־אמריקני, ג׳ושוע שפירא, בגילומו של טים רות׳. בתחילת הסרט נשלח שפירא לברייטון ביץ׳, השכונה שבה גדל, כדי לרצוח בחוזה אדם שאינו מכיר, מסיבות שגם הוא וגם הקהל אינם לומדים לעולם.
רות׳ חוזר בחוסר רצון לברייטון ביץ׳, שבה מתגוררים גם מאפיונר מקומי הנוטר לו טינה ותיקה וגם משפחתו המנוכרת. בעודו שקוע בלוגיסטיקה הבנלית עד כדי קהות של רציחת אדם חסר שם ממניעים לא ידועים, הוא נאלץ בכל זאת להתמודד עם מותה הקרוב מסרטן של אמו אירינה, ונסה רדגרייב; עם נאמנותו האחאית המוטעית של אחיו הצעיר ראובן, אדוארד פרלונג; עם איבתו הבלתי מתפשרת של אביו ארקדי, מקסימיליאן של; ועם התעניינותה המחודשת של אהובתו לשעבר אלה, מוירה קלי. העימותים של רות׳ עם משפחתו ועם אויביו במאפיה נשזרים לבסוף זה בזה ומגיעים לשיאם בקרב יריות בעל תוצאות טרגיות.
אם מסירים את סממני הסוגה, ׳אודסה הקטנה׳ עוסק במאפיה הרוסית רק באופן נומינלי, נושא שגריי למד עליו ממאמרים בעיתונים, משיחות עם שוטרים ומבילוי עם חבריו לשעבר לספסל הלימודים, יהודים רוסים מברייטון ביץ׳.
׳לא רציתי שהסרט יהיה סרט תיעודי על הנושא׳, הוא אומר, ׳אלא שיעסוק יותר במהות של להיות רוסי׳. ואכן, ׳אודסה הקטנה׳ משרטט אווירה מורגשת מאוד של קדרות עזה, שנדמה שהיא נושבת אל ברייטון ביץ׳ הישר מן הערבות הרוסיות. הסרט צולם באופן משכנע בדירות המקומיות, בחזיתות חנויות מתפוררות ובחדרים האחוריים של מסעדות, ומציע מחקר, בעיקר בשחור, של משפחה הקורסת פנימה תחת משקל כאבה ושתיקתה הבלתי חדירים.
יתר על כן, אם לוחצים קצת על הבמאי, הוא מודה שהמשפחה המתוארת כאן היא במובנים מסוימים משפחתו שלו. אכן, דמותו של אב משפחת שפירא, ארקדי, שהשחקן יליד אוסטריה מקסימיליאן של מגלם בשלמות כבדת ראש, נוצרה בהשראת סבו המנוח, המהגר היהודי הרוסי ג׳ק גריי.
לא שסבו, שהגיע לארצות הברית ב־1923, הוליד אי פעם מתנקש של המאפיה, ממהר הנכד גריי לציין. אביו של גריי מלמד ניהול עסקים וכלכלה במכון הטכנולוגי של ניו יורק; אמו מדריכה לכלכלת בית בקווינס קולג׳. הוא עצמו למד בבית הספר קיו פורסט, תיכון פרטי יוקרתי באזור קיו גרדנס של קווינס, שם היה אחד היהודים המעטים בקרב תלמידים ׳עם שמות כמו סקיפ וורת׳ינגטון׳. כאן מצא את עצמו ׳מקשקש בלטינית׳ עוד לפני בר המצווה שלו ו׳מתרוצץ אחרי ציונים׳.
אבל העימות בסרטו בין רגישות העולם הישן הקודרת ומהורהרת של המהגר הרוסי המשכיל לבין תפיסת העולם החדשה, העליזה והוולגרית יותר, ולעיתים מחניקה לא פחות, של האמריקנים בני הדור השני, נובע ממקום אמיתי. עד כדי כך שעורר באביו צמרמורת מיידית של הכרה כשצפה בו לראשונה.
׳זה מאוד על המשפחה שלי, על איך שהיו סבא וסבתא שלי׳, אומר גריי. ׳רציתי להעביר את ההרגשה של לגדול בניו יורק עם סבא וסבתא רוסים — הכובד הזה, המשקל הטרגי של להיות רוסי. זה כמו חלק רציני מן הקיום. הולכים לברייטון ביץ׳, ואיש לא מחייך. הרגשתי את משקל העולם בפנים האלה. הדודות והדודים של הוריי... סבא וסבתא שלי... הם היו נכנסים הביתה — וניסיתי לביים את מקס בצורה הזאת — עם תחושת כובד עצומה׳.
גריי, שעבודתו הקולנועית הקודמת היחידה הייתה סרטי סטודנטים, אסף את צוות השחקנים היוקרתי באופן יוצא דופן כמעט במקרה. דרך סוכן משותף העביר את תסריט ׳אודסה הקטנה׳ לשחקן הבריטי טים רות׳, שהופיע וזכה לשבחים רבים ב׳כלבי אשמורת׳ וב׳ספרות זולה׳ של קוונטין טרנטינו. רות׳ אהב את התסריט; משהצטרף, הלכו בעקבותיו פרלונג וקלי, שניהם להוטים לעבוד עם השחקן שכוכבו זוהר יותר ויותר.
רדגרייב ושל, אומר גריי, היו הימורים בעלי סיכוי קטן. ׳שלחנו להם תסריטים, ושניהם התקשרו ואמרו שהם רוצים לעשות את זה׳. הבמאי לא חלם שאחד מהם יסכים לעבוד כמעט בלי כסף בסרט קטן עם במאי שטרם הוכיח את עצמו. והוא גם לא נרתע מללהק את רדגרייב לתפקיד יהודייה בגלל המוניטין שלה כמתנגדת חריפה לציונות וכסנגורית הפלסטינים — ׳בכל אופן, לא ליותר משתי דקות׳, הוא אומר. ׳ונסה רדגרייב היא אחת השחקניות הגדולות בעולם, ואם היא רוצה לעשות את הסרט שלך, אתה מוכרח להשתמש בה׳.
בתקציב של 2.3 מיליון דולר שגויס ממשקיעים וממפיצת הסרט ניו ליין סינמה על סמך התסריט והצוות, נכנס ׳אודסה הקטנה׳ להפקה בתקופה שהתבררה כחורף הקשה ביותר בניו יורק זה 150 שנה. כל מה שהדבר הוסיף לתחושת השממה החורפית בסרט נגרע ממשימתו של הבמאי להביא את סיפורו אל המצלמות.
׳איחרנו לאתר הצילומים בארבע שעות כל יום בגלל סופות שלג אדירות׳, מספר גריי. ׳היית מגיע עם ארבעה עמודי תסריט, והיית צריך לעשות את הכול בשוט אחד׳.
נראה שכל המאמץ הזה השתלם, לפחות אם ההכנסות בקופות יגיעו בסופו של דבר לרמת הקבלה החיובית אצל המבקרים. אבל קול אחד של התנגדות, אומר גריי, נשמע כשמישהו פנה אליו לאחרונה בהקרנה בניו יורק והתעקש שתיאור יהדות רוסיה ב׳אודסה הקטנה׳ הוא אנטישמי. גריי מודה שהיה קשה במיוחד להעניק לדמות של טים רות׳ מידה כלשהי של פגיעוּת, או אפילו אנושיות, בהתחשב בכך שמדובר ברוצח שכיר השוקל לחסל את אביו.
אבל אנטישמי? ׳אני מניח שזה הרבה פחות שלילי מייצוג המפיץ את הסטריאוטיפ של היהודי החנון והנבך. מלבד וודי אלן, יש סטריאוטיפים שראוי לשבור. חוץ מזה, אף שהבחור הזה רוצח, זו משפחה מאוד מעוררת אהדה שהטרגדיה הרסה, משפחה שנאלצת להתמודד עם כמות גדולה של נסיבות טרגיות. אני מקווה שזה יהדהד איכשהו אצל הקהל. לפחות חשבתי שיש כאן משהו מעניין מספיק כדי לעשות עליו סרט׳.