כשוויליאם גיבסון החל לכתוב ב־1977, הוא לא התכוון לתקן את המדע הבדיוני או להצית מחלוקת. אבל במבט לאחור ברור לו כנראה שלא היה יכול לכתוב את סוג החומר שבלע בילדותו.
״כל כך הרבה ממה שקניתי מהמדף בוולוורת׳ נכתב בשנות ה־40 בידי אנשים כמו רוברט היינליין, תיאודור סטרג׳ן וריי ברדבורי — כותבים שבאו מעיירות קטנות במערב התיכון״, אמר. ״כמעט שום דבר לא נכתב ברגישות העירונית שלדעתי נדרשת לתיאור רוב המציאות העכשווית״.
כדי לתאר את המציאות הזאת ואת זו העתידית יצר גיבסון ספר בשם ״נוירומנסר״ (אייס), חזון מסוגנן מאוד המקטלג את פלאי העידן החדש־החדש: סמים לפי הזמנה, שתלי זיכרון לפי הזמנה ואפילו אישיויות לפי הזמנה.
הספר, שפורסם ב־1985, היכה בקהילת כותבי המדע הבדיוני המסוגרת כדלי מי קרח, והמשיך לזכייה בפרסים רבים.
זמן קצר לאחר הופעתו הכריז גרדנר דוזואה, עורך מדע בדיוני ידוע, ש״נוירומנסר״ יצר מגמה חדשה בסוגה, וטבע את המונח ״סייברפאנקס״ לתיאור הקבוצה הקטנה של כותבים שסיפוריהם, כמו אלה של גיבסון, עוסקים בתחושת החיים בעידן המידע. בעיניהם, הטכנולוגיה השפיעה על המרקם החיצוני של החיים העכשוויים לצד ליבת הקיום האנושי. כדי למסור את החזון הזה של שנות ה־80 הסוערות טכנולוגית, אימצו סגנון קשוח וחכם ברחוב, אבל גם דחוס במידע, הזייתי ומהיר.
ג׳ורג׳ סלסר, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת קליפורניה בריברסייד ואוצר אוסף המדע הבדיוני איטון שם, תיאר לאחרונה את הסייברפאנק כ״פרוזה אופטית״ המתארת מציאות חדשה ומשקפת ״מיזוג הולך וגובר של מטריצה אלקטרונית ומוח אנושי, עולם הכפר הגלובלי וצד הלילה האלקטרוני שלו — מוזיקת רוק, ממריצים מלאכותיים ומין דרך חוויותיהם של אחרים״.
תופעה החוצה תחומים. ואכן, בשנים האחרונות זלג הסייברפאנק מתחום כתיבת המדע הבדיוני אל רוח התקופה, ונעשה מה שכמה מאתרי מגמות מכנים תופעה תרבותית חוצת תחומים — ושנויה במחלוקת. הדי הסוגה צצים מחוץ לספרות בסרטים כגון ״בלייד ראנר״, ״ברזיל״ ו״רובוקופ״; בטלוויזיה, בפרסומות, בקליפים של פיטר גבריאל ו־Sisters of Mercy; ביצירותיהם של ג׳ון קייג׳, לורי אנדרסון ובריאן אינו; ובתנועותיו של אמן המיצג סטלארק.
חוויה דתית. למעשה, טימותי לירי, גורו הסמים שהפך לחובב טכנולוגיה, אמר שסייברפאנק הוא לשנות ה־80 מה שהביטניקים היו לשנות ה־50 וההיפים לשנות ה־60. הוא אמר שקריאת ״נוירומנסר״ הייתה עבורו חוויה דתית ממש. ״כמו פאולוס הקדוש, עברתי המרה. גיבסון נתן לנו לא רק סוציולוגיה ותרבות של המאה ה־21, אלא גם תאולוגיה״.
המונח ״סייבר״, אמר, מקורו במילה היוונית ״לנווט״. ״ואם אתה מתכוון לנווט את דרכך במאה ה־21, אתה צריך לדעת איך להזיז אלקטרונים.
״גיבסון מבין טכנולוגיה קיברנטית באופן אינטואיטיבי״, אמר לירי. ״הוא יודע לאן הטכנולוגיה הזאת הולכת, ויש לו חוכמת רחוב יוצאת דופן, החסרה לרוב כותבי המדע הבדיוני. אבל הוא לא המציא את הדברים האלה — הם פשוט שם בחוץ, כמו ענני גשם. וגיבסון הוא חזאי מזג האוויר״.
מפני שהיה מהראשונים לבטא את הרגישות הזאת בספרות מסחרית, נחשב גיבסון, גם אם באי־רצון, לאב המייסד של הסייברפאנק. אבל הסופר בן ה־39 מוונקובר שבקנדה אינו נראה כמו טרוריסט ספרותי לבוש עור, כפי שמעריציו ומבקריו מצפים לעיתים קרובות. רזה וארוך גפיים, נינוח וחביב, הוא עדיין נבוך מעט מהצלחת הרומן הראשון שלו.
לאחר שבלע את ספרותם של ויליאם בורוז, תומס פינצ׳ון וג׳יי ג׳י באלארד, אמר גיבסון, שב בסופו של דבר לשורשיו. ״הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים משהו כמו מדע בדיוני כדי לתאר את העולם שבו אנחנו חיים. ואף פעם לא עלה בדעתי ש‘נוירומנסר’ הוא משהו אחר ממדע בדיוני. פשוט לא ציפיתי שיתקבל היטב. הוא לא נראה כאילו הוא משחק בחפיסה הרגילה״. עם רגישות הפאנק והשקפת הנואר, לתנועה שעורר יש מתנגדים. דייוויד ברין מלוס אנג׳לס, סופר מדע בדיוני ואסטרופיזיקאי, מכנה את גיבסון ״יוצר המטפורות המבריק ביותר באנגלית״, אבל מבקר את הפסימיות ואת היומרה של הסייברפאנק.
״מעולם לא ראיתי מסע מנוהל טוב יותר של קבוצת כותבים צעירים הטוענים שהמציאו דברים שמעולם לא המציאו״, אמר. ״הסגנון המחוספס והקצבי, הדגשת מטפורה על גבי מטפורה, העתיד הנוצץ והטכנולוגי, עליונות הסגנון והברק על העלילה — אנשים כמו ג׳ון ברונר, ג׳יי ג׳י באלארד ואלפרד בסטר המנוח עשו זאת טוב יותר לפני שנים.
״נראה שיש צורך משותף, נפוץ במיוחד בקרב גברים צעירים אמנותיים, בהאדרת האגו. הסייברפאנק מתחנף לשיר הישן של האגוצנטריות הצעירה — גברים צעירים המראים לחברה אצבע משולשת. ויש בעולם צורך אמיתי בזעם־האגו של צעירים. אבל בואו נודה: ג׳ונתן סוויפט עשה זאת לפני מאות שנים״.
גישה מחתרתית. ג׳ון שירלי, סופר בן 34 ולשעבר מוזיקאי ניו־וייב המתגורר כיום בתאוזנד אוקס, הוא מתומכי הסייברפאנק ומאמין שתת־הסוגה היא התפתחות משמעותית. הוא וחבריו מייצגים סוג חדש של כותב מדע בדיוני, אמר. ״אנחנו נוטים לחלוק מבט עולמי על העולם. אנחנו כותבים בגישה מחתרתית, בעוצמה ובנימה שלעיתים נתפסות כפאנק, ועם זרם תת־קרקעי של כעס. מקורות המידע שלנו בדרך כלל חלופיים לאלה של כותבי מדע בדיוני אחרים. אנחנו מושפעים מכותבים מחוץ לסוגה ומהצדדים הטובים יותר של תרבות הרוק.
״נקודת המבט שלנו היא של השטף החדש והמשתנה תמידית של התקשורת העולמית. והעובדה שכל זה נשמע יומרני להחריד לא צריכה לעצור אותנו. תנועה תמיד תישמע יומרנית. אבל אולי חשוב להיות מעט תיאטרליים, לירות כמה נורי תאורה״.
שירלי, שהרומן האחרון שלו הוא ״Eclipse״ (Pocket Library), אמר שפוליטיקה עומדת בלב המחלוקת סביב הסייברפאנק.
״מה שעומד כאן על הפרק״, אמר, ״הוא ההסתגרות של המדע הבדיוני. התוקפים מעדיפים שהוא יישאר מגרש המשחקים האישי, הנעים והאסקפיסטי שלהם. הם כועסים על מה שאנחנו עושים ומרגישים מאוימים ממנו. הם אוהבים את גיבורי מעמד הביניים שלהם״.
עניין פוליטי. נורמן ספינרד מלוס אנג׳לס, אחד מנתצי המוסכמות המובילים במדע הבדיוני, הסכים שרוב ההתנגדויות לסייברפאנק פוליטיות באופיין.
״הפוליטיקה ביצירותיהם״, אמר, ״נמצאת הרחק משמאל למרכז. רואים זאת הכי בבירור אצל שירלי — הוא בחצי הדרך להיות מרקסיסט, אף שיתאר את עצמו כסוציאליסט פביאני. זו אינה השקפה מרכזית במדע הבדיוני, שעובר בו עורק שמרני אמיתי״.
הדמויות בספרות הסייברפאנק בבירור אינן יאפים, אמר ספינרד. ״אולי יש להן כסף של יאפים וצעצועים של יאפים, אבל הן זרים, שודדים, פאנקים. והמילה הזאת — פאנק — עדיין מניפה דגל אדום אצל הרבה אנשים״.
גרגורי בנפורד, פיזיקאי באוניברסיטת קליפורניה באירוויין וסופר מדע בדיוני בולט, אינו מוטרד מהאנטי־גיבורים של הסייברפאנק, אלא מתנגד ל״אסטרטגיית שיווק המתחזה לתנועה ספרותית. הסייברפאנק מעמיד פנים שהוא כיוון חדש במדע הבדיוני. למעשה, הוא עומד בקצה מסורת ארוכה בתחום״.
בנפורד אמר שחברי התנועה לא הצליחו להגדיר את המונח סייברפאנק, אף שמעולם לא חסרים להם שמות תואר לתארו. הוא מגדיר אותו כ״תנועה מאמצע שנות ה־80, בעלת מניפסט, המפרסמת סגנון חד, אסתטיקה של פני שטח וקליטה של השלכות הבינה הממוכנת.
״הבעיה שלי היא שזו גם עוד תנועה ספרותית מצמצמת, המכריזה שחיל החלוץ של ההיסטוריה הגיע, חבר׳ה, וכדאי לכל האחרים להיגרר אל ערמת האפר״.
דייוויד ברין נבהל ממה שהוא רואה כנטייה אנטי־מדעית אצל הסייברפאנקים. ״בסייברפאנק האנושות נידונה לחזור על אותן טעויות שוב ושוב. החברה נעשתה נוצצת ומתוחכמת יותר טכנולוגית, ובכל זאת לא למדה דבר ולא רכשה חוכמה.
״העובדה היא שרכשנו חוכמה, אף שאולי לא מהר מספיק להציל את עצמנו. יש לנו התרבות היחידה בהיסטוריה האנושית הדואגת לבעיות לפני שהן נעשות אסונות״, אמר ברין. ״אנחנו דואגים לחורים הארורים בשכבת האוזון, אף שאיש עדיין לא נהרג מהם. ובכל זאת אנחנו פועלים״.
ברין ובנפורד נדהמים שהמחלוקת סביב הסייברפאנק עדיין משתוללת. ״את זה אני נותן להם״, אמר ברין. ״חשבתי שכל הדיבורים והקשקשת ייגמרו עד עכשיו, אבל הם לא נחלשו״. ברוס סטרלינג, תושב אוסטין בטקסס ועוד אחד מתועמלני הסייברפאנק המובילים, אמר שהוא מוסיף לזהות גוונים של הסוגה ב״מגוון רחב של ביטוי אמנותי עכשווי״, ומוטרד מהמהירות שבה הסביבה התרבותית ניכסה ושינתה אותה.
שימוש בפרסומות. ״‘מקס הדרום’ — לפחות הפיילוט הבריטי לסדרה — היה סייברפאנק חד. אבל כשמקס הופיע בטלוויזיה האמריקאית, עקרו את ניביו. הוא נעשה דובר של קוקה קולה, שיא הקליטה המסחרית. ו‘לוחם הדרכים’ מוכר דלק לאמוקו״.
גיבסון, שאמר שמעולם לא היה לו עניין ב״פולמוס הסייברפאנק״, חושב שהסוגה נעשתה מוסכמה סגנונית. ״אבל הבעיה בתווית היא שהיא גורמת לאנשים להניח שיש מעין מרכז לכל החומר הזה. למעשה, התווית הוצמדה לתופעה קיימת״.
סופר מדע בדיוני מפורסם אמר פעם שכאשר יורד גשם של מרק עוף, החכם קונה דלי. ואכן, גיבסון ושירלי גילו שהסייברפאנק הוא קרש קפיצה מועיל לקריירות כתיבה לקולנוע. גיבסון עמל על התסריט ל״הנוסע השמיני 3״, שלדברי המפיק וולטר היל ישקף בהכרח ובישירות את סוגיות הסייברפאנק ואת האסתטיקה שלו. שירלי וגיבסון גם מעבדים את סיפורו הקצר של גיבסון ״מלון הוורד החדש״ לסרט שאמור להפיק אד פרסמן (״סלבדור״, ״וול סטריט״) ולביים קתרין ביגלו (״כמעט חשיכה״), מעריצה מוצהרת של גיבסון.
אבל גיבסון, שירלי, סטרלינג והכותבים האחרים המזוהים עם הסייברפאנק נראים מתקדמים מעבר לו. גיבסון, למשל, מתכנן לכתוב היסטוריה חלופית משועשעת של המהפכה התעשייתית. שירלי, בינתיים, צלל לסוריאליזם ברומן הקרוב שלו ״כאוס מרהיב״, שייצא באביב ב־Popular Library.
״תשומת הלב שקיבלתי מהדבר הזה קלקלה לי אותו״, אמר גיבסון. ״אני בספק אם אי־פעם אכתוב שוב משהו כמו ‘נוירומנסר’״.
באירוניה המתאימה במיוחד מפני שהיא משקפת כיצד רוב התנועות משתנות או קופאות עד שהתרבות הכללית מזהה אותן, הסייברפאנק מנסה רק עכשיו לזכות בהכרה בזירת הספרות האמריקאית.
עריכת גיליון מיוחד. לארי מקאפרי, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת מדינת סן דייגו, עורך גיליון מיוחד על סייברפאנק לכתב העת הספרותי Mississippi Review.
״רוב הספרות העכשווית״, אמר מקאפרי, ״אינה מנסה לעסוק באופן היסודי שבו הטכנולוגיה שינתה את חיינו. הרומן האחרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו שעסק בסוגיות הסייברפאנק הוא ‘רעש לבן’ של דון דלילו. בינתיים, המגמה בביקורת הספרות הפוסט־מודרנית כיום היא כנראה לזהות את המקומות שבהם הספרות מצטלבת עם רוק, קולנוע, ג׳אז, טלוויזיה ויצירת דימויים.
״לדעתי, אם הסייברפאנק ישאיר מורשת מתמשכת, זו תהיה שבירת המחסומים הזאת: הן בין מדע בדיוני לספרות שאינה סוגתית והן בין המילה הכתובה לשאר האמנויות״.
תצלום: ״נוירומנסר״ של ויליאם גיבסון הוא חזון מסוגנן מאוד של פלאי העידן החדש־החדש. אלכס ווטרהאוס־הייוורד. תצלום: ג׳ון שירלי אומר שהסייברפאנקים ״חולקים מבט עולמי על העולם״. שלי סטול. תצלום: יסודות הסייברפאנק — למעלה, לורי אנדרסון עתירת טכנולוגיה בסרט ״Home of the Brave״; משמאל, האדם הטכנולוגי ואיש הפרסומות הרובוטי מקס הדרום; ולמטה, האריסון פורד כשוטר קשוח בשנת 2020 ב״בלייד ראנר״.