הכתב הבכיר שלי טייטלבאום (מימין) הוא איש הריפורט בלוס אנג׳לס מאז הגיליון הראשון, ומאז הוא מנסה לראיין את חיים סבן, כיום הישראלי העשיר והמשפיע ביותר בהוליווד. פעם אחת כבר כמעט הצליח. ״אני חושב שזה היה ב־1991״, נזכר טייטלבאום, ״לפני שהיה אדון היקום״ — כלומר, לפני שהביא לעולם את ״פאוור ריינג׳רס״ ושינה לעד את פני הטלוויזיה לילדים ואת פני עולם הצעצועים. ״לא התקשיתי במיוחד להשיג אותו, והוא הסכים להיפגש״.
אבל דווקא טייטלבאום ביטל. בבוקר הריאיון הוא התעורר עם זיהום שבגללו אושפז בבית חולים. ״ביקשתי ממישהו להתקשר אליו ולהסביר את המצב, אבל אחרי זה לא הצלחתי שוב להגיע אליו. פעם או פעמיים בשנה הייתי שולח לו עותקים של המגזין ומכתב, וכולם היו נעלמים לתוך חור שחור. אנשי יחסי הציבור של סבן תמיד טענו שאינם זוכרים שקיבלו את החומר״.
בינתיים כתב טייטלבאום למגזין על נושאים שנעו מחורים שחורים בחלל ועד מלחמת האזרחים ביוגוסלביה, החיים היהודיים בחוג הארקטי, ובקרבת הבית — השפעת רעידת האדמה בנורת׳רידג׳ ב־1994 על הקהילה היהודית בלוס אנג׳לס, וגם על נושאים ואישים מעולם הבידור, כגון וולטר מתאו.
אבל הוא לא ויתר על סבן, וככל שכוכבו של ״מלך הטלוויזיה לילדים״ דרך עוד ועוד, טייטלבאום הכפיל את מאמציו לקבוע עמו פגישה. ידידותו של סבן עם ביל קלינטון, העימות החזיתי שלו עם גילדת שחקני המסך, והתקדמותו העקבית לקראת הפיכתו למפיק תוכניות הילדים הגדול בעולם, הצטרפו לסיפור שהריפורט הרגיש מחויב לסקר בדרך זו או אחרת. לאחר שמנהל הפרסום של סבן אמר לו בפעם המי־יודע־כמה ש״חיים הוא איש מעשה, לא איש דיבורים״, הצליח טייטלבאום סוף־סוף ליצור קשר עם סבן באמצעות חבר אישי משותף. לבסוף התנהלו הדברים בקלות והריאיון נקבע במהירות. תוצאותיו מופיעות בכתבת השער של השבוע, המתחילה בעמוד 40. ״אחר כך״, נזכר טייטלבאום בצחוק, ״הייתי צריך תצלומים והתקשרתי לאיש יחסי הציבור. המשכתי להשאיר הודעות והוא המשיך לא לחזור אליי. לבסוף, באחת הפעמים שהתקשרתי, הוא ענה לטלפון, ויכולתי לשמוע שהוא חושב שאני איזה משוגע שלא מוכן לקבל תשובה שלילית. בדיוק אז הבנתי שהוא בכלל לא יודע שסבן ואני כבר נפגשנו. אז סיפרתי לו, והוא אמר: ׳אה, זה נהדר, אשיג לך את התמונות׳״. טייטלבאום אומר שסוף הדבר הזה נתן לו תובנה מסוימת על האופן שבו נפתרה שביתת גילדת השחקנים. ״אם סבן בוחר לא להתערב, הדברים עלולים להיתקע לצמיתות. אבל ברגע שהוא בעניין, כל דלת נפתחת, גם אם זה לא תמיד מתואם עם האנשים שעובדים בשבילו״.