שנה לאחר שרעידת אדמה בעוצמה 6.7 בסולם ריכטר טלטלה את לוס אנג׳לס, הקהילה היהודית עדיין מנסה להיחלץ מן הסבך הכספי וההרס הפיזי. אבל מפעל השיקום העניק למועצת הפדרציה היהודית של לוס אנג׳לס הזדמנות נחוצה מאוד לשקם את תדמיתה המוכתמת.
מאז המיתון של 1990 סבלה הפדרציה — הגוף המרכזי של הקהילה היהודית בלוס אנג׳לס, עיר שבה שלושה מכל ארבעה יהודים אינם חברים בשום ארגון — מירידה דרמטית הן ביכולת גיוס הכספים שלה והן ביכולתה להעניק שירותים. אבל חלק גדול מזה השתנה לאחר הרעידה, כשהפדרציה מיהרה לספק מידע וסיוע. וב״יום ראשון הגדול״ השנתי של הפדרציה, ב־6 בפברואר 1994, יהודים שהתרגלו לקבל בקשות לתרומה מצאו את עצמם נשאלים אם הם זקוקים לעזרה.
סימן אחד לשיפור במעמדה של הפדרציה היה שמבצע ההתרמה השנתי, שהסתיים ב־31 בדצמבר, הניב 40.2 מיליון דולר — רק 1.2 מיליון פחות מב־1993, כשלא נאלצו התורמים להתמודד בעצמם עם נזקי הרעידה. גביית התחייבויות שטרם שולמו משנים קודמות העלתה את הסכום הכולל ל־53 מיליון דולר.
מוסדות אחרים רק מתחילים לחדש את שירותיהם. בית האבות היהודי ברסידה, שספג נזקים בסך כמעט חמישה מיליון דולר, השלים 85 אחוז מן התיקונים. המרכז הקהילתי היהודי וסט ואלי, שנזקיו הסתכמו בשישה מיליון דולר, מתכנן לחזור לפעילות מלאה עד הקיץ. כך גם מכון ברנדייס־ברדין בסימי ואלי, שנאלץ להעביר את תוכנית סמינרי הנופש שלו למבוגרים אל קרוואנים ובונגלוס מודולריים.
למרות הנזקים, רוב יהודי לוס אנג׳לס — ובהם עשרות אלפי ישראלים — נשארו במקום. אפילו יהודה סוטקר, שרואיין בכתבת השער של הג׳רוזלם ריפורט מפברואר 1994 על הרעידה, זנח את הרעיון לעבור ללאס וגאס הסמוכה. סוטקר, שעדיין מתגורר בצפון עמק סן פרננדו, לא רחוק ממוקד הרעידה, פנה לעסק חדש: מכירת תוכנה להערכת עלויות לקבלני בניין המתקנים נזקי רעידות אדמה.
שלי טייטלבאום / לוס אנג׳לס.