הקשיבו לתופים. הם מספרים על דברים שאנשים רבים לא הקדישו להם מחשבה רבה מאז שהרומן ׳שורשים׳ של אלכס היילי עורר מחדש עניין במקורות הפזורה האפריקנית לפני כמעט עשור וחצי. אבל בשלוש השנים האחרונות אפשר היה לשמוע את התופים בלוס אנג׳לס, עולים משוק אפריקני אמיתי שהוקם בסמטאות הסמוכות למרכז האמנויות ויליאם גרנט סטיל, ברחוב וסט ויו 2520 ליד שדרות אדמס. בסוף השבוע השלישי של יולי, אוגוסט וספטמבר, המעברים הלחים והצרים סביב המרכז הקהילתי העירוני כוסו בבמבוק והתמלאו בדוכני אוכל מהביל ובשולחנות מלאכת יד הכורעים תחת משקל סחורות אפריקניות אותנטיות.
הצצה ליבשת. במקומות אחרים במרכז האמנות וסביבו הציעו מוזיקאים, רקדנים וחוקרי פולקלור הצצה לשלל השפעות אמנותיות ומסורות שהשתמרו ושאפשר לעקוב אחריהן אל יבשת האם. מספרי סיפורים, שמאנים ואמני בידור בלבוש מסורתי השתובבו במעברים המתפתלים ובידרו את כ־30,000 תושבי לוס אנג׳לס שלפי ההערכות הגיעו.
מיותר לומר שהיה קצת צפוף.
השנה, השוק האפריקני ויריד התרבות השנתי הרביעי של לוס אנג׳לס מתקנים זאת באמצעות מה שאפשר לתאר בצורה הטובה ביותר כתרגיל מקומי בנדידת יבשות. היום וביום ראשון, וגם ב־26–27 באוגוסט, יתקיימו השוק והיריד במלוא התנופה בצדה האחר של העיר, בפארק ג׳יימס ה׳ ויטוורת׳ שבמפגש שדרות לה סיינגה ושדרות פיירפקס.
כאן, אומר ג׳יימס ברקס, מארגן הפסטיבל ומנהל מרכז סטיל לאמנויות, ינסה השוק להשיג משהו מן המעמד שאליו הגיעו פסטיבלי אמנות ופסטיבלים אתניים אחרים בלוס אנג׳לס במשך השנים. יהיו די מסורות אפריקניות כדי למלא את כל הפארק. ההשפעה האפריקנית, אומר ברקס, ניכרת מאוד בצפון אמריקה, באיים הקריביים, באירופה ובאיי הודו המערבית, אבל אפשר למצוא אותה גם הרחק, באוסטרליה ובדרום אמריקה.
השוק השנה יציג את המאפיינים התרבותיים, הקולינריים והאמנותיים של רבים מן האזורים האלה. יוצגו בו מוצרים אפריקניים אקזוטיים, מתכשיטים ופיסול איכותי ועד תלבושות מסורתיות, תבלינים ובשמים. מוכרי המזון יציעו טעימות ממטבחיהן המגוונים של ניגריה, ברזיל, מצרים, אתיופיה, גאנה, ג׳מייקה ובליז.
מוזיקה וריקוד אותנטיים. מוזיקאים ורקדנים ידגימו גם מוזיקה אפריקנית אותנטית וגם מסורות אפריקניות שהשתמרו במוזיקה אפרו־קובנית, ברגאיי, בבלוז, בגוספל, בג׳אז ובצורות נאו־אפריקניות אחרות. מתוכננים גם תצוגת אופנה כלל־אפריקנית, ׳משחקי כפר׳ בין ידוענים מתחרים, פסטיבל רגאיי ושלל סדנאות במהלך השבוע.
ברקס סייע להקים את השוק הראשון משום שלדעתו חסר בעיר כלי לביטוי שחור היכול לשתף את התרבויות האפרו־אמריקניות השונות שהשתרשו בלוס אנג׳לס. אמנם היו בעיר כמה ארגונים ואירועים שהתמקדו דרך קבע באפריקה ובהשפעותיה: פסטיבל אמנויות ווטס המתקיים מדי אוגוסט במרכז האמנויות מגדלי ווטס; פסטיבל התופים האפריקניים המתקיים מדי ספטמבר; השוק האפריקני הקטן הצץ בכל שבת שלישית בשדרות קרנשו ושדרות ורנון; פעילויות המוזיאון לאמנות אפרו־אמריקנית שבחנות מיי קומפני בבולדווין הילס, בשדרות קרנשו ומרטין לותר קינג; ושל המוזיאון הקליפורני לאמנות אפרו־אמריקנית בשדרות אקספוזישן. אבל חסר בעיר מקום שבו כל זרמי הפעילויות ותחומי העניין הקשורים לאפריקה יוכלו להתכנס ולחגוג את חיוניותם. חלק מן הבעיה בהקמת מקום כזה, אומר ברקס, היה רתיעתם של כמה אמריקנים שחורים מלראות בעצמם, באופן משמעותי כלשהו, בני פזורה כזאת.
ובכל זאת יש ציבור המזדהה כך, אף שקשה לזהותו, אומר בדה סנסלו, פרופסור לספרות אפריקנית באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בלונג ביץ׳ ויבואן ידוע של מוצרים אפריקניים. ׳באופן כללי, העניין באפריקה בקרב אמריקנים שחורים חוצה מעמדות חברתיים׳, הוא אומר. ׳אני מוצא שאנשים במעמדות הכלכליים הנמוכים והבינוניים נוטים להתעניין במורשת האפריקנית שלהם כשמציגים להם משהו מעניין. אבל שחורים מן המעמד הבינוני הגבוה לא תמיד מגיבים באותה מידה לתרבות אפריקנית או מעריכים אותה.
׳הם, כמובן, במצב שברירי. הם מבינים שאינם לבנים ושמפלים אותם, אבל מתרחקים מכל דבר שמזהה אותם כשחורים׳.
חברה מפוצלת. בובי מטוס, מנהיג להקת ג׳אז אפרו־קובנית ממוצא יהודי־פורטוריקני, מאמין שהקושי לטפח תודעת פזורה בתוך הקהילה השחורה נובע מאופייה המפוצל של החברה האמריקנית. מבחינתו, הישגו הגדול ביותר של השוק האפריקני הוא שהחזיר את הזרמים התרבותיים והחברתיים השונים במרחב האפרו־אמריקני ליישור קו זה עם זה.
׳מגיעים לכאן הרבה אמריקנים שחורים שבדרך כלל אולי לא מקשיבים לסמבה או לסלסה קובנית. והיספנים שאולי אף פעם לא מקשיבים לרגאיי. אבל לכולם נעשה ברור שהחוט העובר במוזיקה הוא אפריקה. מדהים לראות איך הקבוצות האלה מגיבות בחיוב כשהן נתקלות בעובדה שכולן לנדסמנים — מונח ביידיש לבני אותה ארץ מוצא׳.
לפי פטרישה סמית׳, רקדנית ומתנדבת בשוק האפריקני מאז הקמתו, עצם הביקור בשוק מספיק לעיתים קרובות להפיג הסתייגויות ולהגדיל את מודעות הקהילה להיקף המרשים של ההשפעה האפריקנית. והוא גם תורם רבות, לדעתה, להענקת דימוי חיובי של מורשתם התרבותית לצעירים שחורים.
התגברות על הסתייגויות. ׳אני אוהבת את ההתרגשות והעוצמה׳, היא אומרת. ׳ריחות האוכל, הבדים, הצבעים והאנשים — זה כאילו אתה באמת נמצא בשוק אפריקני כפי שאני מדמיינת אותו.
׳רואים דברים שבכלל לא ידעת שקשורים לאפריקה׳, היא אומרת.
ברקס אומר שהצליח במידה רבה להתגבר על הסתייגויות אפשריות מפסטיבל אפריקני כלל־עירוני באמצעות התמקדות באמנויות, גישה שלדעתו אינה יכולה לאיים על איש — לבן, שחור או אסייתי. לכן, הוא אומר, אנשים ממגוון רחב של רקעים אתניים מצאו הרבה דברים מושכים בשוק האפריקני.
׳אני חושב שאנחנו מנסים להראות שיש צד כלכלי, אמנותי ותרבותי לקהילה שחורה שהייתה כאן מאז ייסוד העיר. אולי נוכל להיפטר מכמה מן הדימויים השליליים שאנשים חושבים עליהם כשהם שומעים ״דרום־מרכז לוס אנג׳לס״׳.
אופי השוק. בתחילה קבע ברקס את השוק האפריקני בסופי שבוע לאורך שלושה חודשים רצופים, משום שרצה שהשפעתו תימשך יותר מזו של פסטיבלים אחרים הזוהרים במשך שבוע בערך ואז נשכחים. אף שכבר אינו ייחודי במובן הזה, השוק פיתח אופי משלו. מנהיג הלהקה מטוס, המופיע בפסטיבלים אתניים רבים, אומר שיש בשוק האפריקני אותנטיות ואקלקטיות שלא תמיד ניכרות במקומות אחרים.
׳זה לא כמו דיסנילנד, שם מנסים לשחזר את ההיבטים הפיזיים של מדינה מסוימת. כאן מקבלים את המהות. בפסטיבלים אחרים אפשר למצוא אוהלים ושולחנות שמוכרים הכול, מציורים על קטיפה ועד נקניקיות בציפוי תירס. בשוק לא תקבלו נקניקיות כאלה. האוכל יהיה כנראה פשטידת שעועית או ברביקיו אמריקני, או מנות ממערב אפריקה ומצפונה או מברזיל. להריח את כל התבלינים האלה — זה שונה מאוד מאכילת נקניקיות מצופות בשדרות סאנסט׳.
להרוויח. לאפריקנים מן היבשת המתגוררים בלוס אנג׳לס, השוק יכול להיות חוויה מיוחדת — אישור לגאווה התרבותית, מקום להשתקע בלי מעצורים בנוסטלגיה והזדמנות להרוויח.
ללוס אנג׳לס, אומר סנסלו, יש לא מעט קהילות אפריקניות קטנות אך מלוכדות. סנסלו, יליד אוגנדה שהגיע לאמריקה ב־1971, אומר שהוא וכ־400 מבני ארצו נפגשים בקביעות, ואפשר להגיע אליהם באמצעות רשימת תפוצה מרכזית כאשר, למשל, ראש המדינה של אוגנדה או פקיד בכיר מגיע לעיר. יש בלוס אנג׳לס גם קהילות נכבדות של ניגרים, גנאים, קנייתים ואפריקנים אחרים ממערב היבשת. ובדרום קליפורניה קיימת גם קהילה משגשגת של דרום־אפריקנים לבנים, אך מסיבות פוליטיות מובנות לא הוזמנו להשתתף. לפי סנסלו, המאבק האפריקני נגד המשטר בדרום אפריקה נותר הסוגיה הפוליטית היחידה הנידונה בגלוי בשוק, בעיקר באמצעות הפצת מידע.
אטרקציה תיירותית. בינתיים, יש סימנים שעיריית לוס אנג׳לס, שבעיקרון אחראית לשוק האפריקני וליריד התרבות מכוח אחריותה למרכז סטיל לאמנויות, עשויה להתחיל לראות בו אטרקציה תיירותית אפשרית.
נייט הולדן, חבר מועצת העיר מן המחוז העשירי, הודיע שהוא מוכן לסייע לשוק וליריד. יש המאמינים שעם הזמן הוא בהכרח יזכה במקום בשוק התיירות לצד אטרקציות הפועלות כל השנה כגון צ׳יינהטאון, ליטל טוקיו, שוק האיכרים והכפרים האלפיניים והפולינזיים. מה מקור משיכתו?
׳זה קצת כמו לבקר בכמה מדינות בבת אחת׳, אומר מנהיג הלהקה מטוס. ׳זה מסע בפני עצמו׳. איור: תצלום, נזינגה קמארה מלמדת ריקוד בשוק; תצלום, אוכל מסעדות אפרו־אתני מוצג בשוק / נארשימה אוסיי.