לא רק מאידיו של מרס צריך להיזהר, אלא גם מכל שאר החודש המקולל הזה. תשאלו את בתי בת ה־17, שירן, שמרס 2004 הנחית עליה התפכחות לא נעימה. שירן גרה בפרוור קטן בקליפורניה, שבו יש די יהודים וישראלים במקצועות חופשיים כדי לטפח את האשליה שבני עמנו כבר נעשו חלק מרכזי מן החברה האמריקנית.
ההתפכחות של שירן החלה בלילה שלפני יום רביעי של האפר, כשצפתה בהקרנת הבכורה בחצות של ״הפסיון של ישו״. כעורכת עיתון בית הספר, היא ידעה שסרטו של מל גיבסון יהיה הנושא החם בתיכון שלה, ושבטור הבא תצטרך להתמודד איתו.
בתי אינה עדינה ושברירית. היא גדלה כשהיא מתלווה אליי לביקורים באתרי צילום של סרטי אימה. אבל הסרט הזה היה תרגיל בסדיזם דתי, מחריד כל כך, שכאשר חזרה הביתה בשלוש לפנות בוקר ביקשה, בפעם הראשונה מאז שהייתה קטנה, לישון איתנו.
אבל למרס היו עוד הפתעות פונדמנטליסטיות לשירן. בסוף השבוע הבא השתתפה באנאהיים השמרנית בתחרות המדינתית של America’s Homecoming Queen. היא התמודדה עם 51 נציגות אחרות של תיכונים בקליפורניה. למנצחת הובטחו מלגה נאה למכללה שתבחר והזדמנות להתחרות ברמה הארצית.
שירן לא ששה להשתתף. התחרות אמנם הציגה את עצמה ככזאת המדגישה הישגים לימודיים, מנהיגות ומעורבות בקהילה, אבל בסופו של דבר, התלוננה, ישפטו אותה לפי הופעתה בשמלת ערב. למרבה האירוניה, עד סוף השבוע הייתה שמחה מאוד אילו זה אכן היה המבחן.
הרמז הראשון שמשהו משובש מאוד הופיע בארוחת הערב של שבת, למתמודדות ולמשפחותיהן. המלכה של השנה הקודמת פתחה בברכת המזון ״בשם מושיענו ואדוננו, האל האמיתי היחיד, ישו הנוצרי״. רוב הנוכחים הצמידו את כפות ידיהם בתפילה והרכינו מבט לחיקם. אחרי התפילה הוקרן סרט בן חצי שעה שתיעד את הופעותיה של הזוכה הארצית בשנה שעברה בכנסיות בפטיסטיות דרומיות, בבתי חולים דתיים ובמשחקי פוטבול. במהלך התחרות עצמה נראו מתמודדות מתפארות בחסד האלוהי שזכו לו — לדברי אחדות, בזכות התנזרות, תפילה והבאת דבר האל למי שטרם גילו את ישו.
שירן יצאה בזמן הקינוח. מזועזעת — וככל הנראה היהודייה היחידה בין המשתתפות — ביקשה שאודיע לשופטים שהיא פורשת, והלכה לארוז את התיק.
מנהלת התחרות, שמרכזה בממפיס שבטנסי, ביקשה משירן לשקול מחדש. לתחרות אין אג׳נדה דתית, התעקשה. המלכה היוצאת אמרה את הדברים ביוזמתה, והשופטים התנצלו על הפגיעה. אם שירן תנצח, היא רשאית לשאת כל תפילה ולבטא כל שאיפה דתית שתמצא לנכון. ״כן, בטח״, אמרה לי בעברית. ״אני בטוחה שיכתירו אותי כדי שאוכל לבשר להם שהרבי מלובביץ׳ הוא המשיח.״
היא חזרה לחדר ופרקה שוב את התיק. אבל החשק להשתתף כבר אבד לה. את מורת רוחה ותחושת הניכור ביטאה בוויתור על איפור. גם דברי כמה מהנערות לא עזרו: בחזרה הן סיפרו לשופטים שאלוהים הורה להן לעסוק בעבודה קהילתית או להשתתף בתחרות, ושמטרתן האישית היא להביא את ״האור״ למי שלכאורה חיים בחושך. אחת מהן אפילו ציינה את אלוהים כמפגש האישי הזכור לה ביותר.
סוף השבוע היה כישלון, אבל בדרך הביתה שירן סיפרה לנו שהחוויה אילצה אותה לבחון מחדש את בחירת המכללות שלה. לברנדייס לא תלך, אמרה, מפני שריבוי הסטודנטים היהודים שם אינו משקף את החברה הרחבה. והיא תחשוב פעמיים לפני שתיענה להצעה של מכללה קטנה לאמנויות ולמדעים בניו ברנזוויק: ייתכן שתהיה שם הסטודנטית היהודייה היחידה.
החיים, שירן לומדת, אינם תחרות יופי.