מי יישא את הצלב?
יהודי הוליווד מתכנסים למגננה
שלי טייטלבאום, לוס אנג׳לס
הבמאי, התסריטאי והסופר מייקל טולקין אומר שהוא ואשתו חזרו לאחרונה למשחק שנהגו לשחק בתקופות של פרנויה מתעוררת. הם שואלים את עצמם: ׳מי בשכונה שלנו יהיה חסיד אומות העולם? אצל מי נחביא את הילדים?׳ — אם וכאשר הדחיפות האנטישמיות באמריקה יהפכו למהלומה אפוקליפטית.
הדחף להתפרצות האחרונה הזאת של הומור שחור וחולני היה יציאתו בסוף פברואר של ׳הפסיון של ישו׳ מאת מל גיבסון. טולקין, בן 53, אינו זר לתשוקות המתפרצות מתוך דבקות נלהבת בעיקרי הנצרות. יצירתו המרשימה ׳The Rapture׳ מ־1991, שאותה כתב וביים, הייתה אולי הסרט העלילתי הראשון שטיפל בתרחיש אחרית הימים בהשראת ספר ההתגלות בצורה מילולית אך עכשווית, כולל ארבעת פרשי האפוקליפסה הדוהרים בכביש וגבריאל התוקע בשופרו כשסורגי הכלא נופלים. ייתכן שזה גם הסרט היחיד מסוגו המתייחס לדמויות האוונגליסטיות ברגישות ובכבוד, בלי להציגן כשרלטנים או כטיפשים.
אף שטולקין אומר שעיסוקו של גיבסון ב־12 השעות האחרונות בחיי ישו אולי אינו אנטישמי במתכוון, הוא נראה לו בעייתי.
׳אנשים אינם מכונות׳, אמר לג׳רוזלם ריפורט, ׳ואם הסרט מטיל יותר מדי מן האשמה על קייפא, הכוהן הגדול היהודי, ופחות מדי על פילאטוס, הנציב הרומי, אין זה אומר שכל מי שיראה אותו ישתכנע מיד בעלילת הדם. אני צופה ב״הולדת אומה״ כבר שנים ועדיין לא הצטרפתי לקו קלוקס קלאן. אבל ילדים אינם מיטיבים להסיק מסקנות, ואני לא חושב שזה נפלא שילדים יהודים יגדלו כשה־DVD של ״הפסיון״ נמצא בבית׳.
טולקין מוצא סיבות שלא להיכנס להיסטריה, ומציין ש׳רוב הביקורות שליליות, ונשמע שהאכזריות תרתיע הרבה אנשים. בואו נראה מה יאמרו הכמרים שאומרים להורים להביא את הילדים, כשההורים יתלוננו אצלם על סיוטים. חודש אחרי ההפצה, ערכו סקר בין בני 12 שראו את הסרט ובדקו מה הם חושבים. אז נדע אם הגיע הזמן לארוז ולקוות שהים ייבקע׳.
טולקין אינו לבדו בחששו המסויג — רק בנכונותו להביע אותו בפומבי. דונה בויארסקי, יועצת למדיניות ציבורית שרבים מלקוחותיה הם יהודים בתעשיית הבידור, אומרת שהם ׳מודאגים וזהירים׳. אבל הם גם כיבדו די הצורך את תהליך היצירה, אמרה לריפורט, כדי להימנע משיפוט עד שיוכלו לראות את הסרט בעצמם. זו לא הייתה משימה פשוטה בשבועות שקדמו להפצת ׳הפסיון׳ ב־25 בפברואר: גיבסון הנהיג גרסה הוליוודית של ׳סלקציה׳, וחסם את רוב המנהיגים היהודים, הפרשנים ושאר מי שנתפסו ככופרים מהקרנות מוקדמות, בעוד שהזמין אלפי מעצבי דעת קהל ומנהיגי כנסיות שנחשבו לאוהדים לצפות בסרט.
אבל מיד אחרי שהסרט עלה לאקרנים החלו להישמע רעשים ברחבי הוליווד, והחרדה שהביעו דמויות יהודיות מרכזיות כמו חיים סבן ודייוויד גפן מצאה את דרכה לדיווחי העיתונות.
אולם ביסוד הרתיעה מתקיפה גלויה של גיבסון נמצא שיקול כלכלי הגובר על הכול. ׳לא ראיתי אותו, וכנראה גם לא אראה. אבל אני לא חושב שיועיל לי להגיב עליו׳, גילה לריפורט תסריטאי מהשורה הראשונה. למעשה, אמר, הוא שואף לשמור ערוץ פתוח לגיבסון.
׳אני לא חושב שיש ספק שגם במקרה הזה הממון שולט׳, אומר אייבור דייוויס, בעל טור בידור ותיק בשירותי הסינדיקציה של לוס אנג׳לס טיימס וניו יורק טיימס. ׳הכבדים שדיברתי איתם אמרו שהסרט יכניס הרבה כסף׳, אמר דייוויס לריפורט לפני ההפצה, ׳שהוא לא יהרוס את הקריירה של גיבסון, ושמפיקים יהודים לא יירתעו מלהעסיק אותו בעתיד׳.
ואכן, ׳הפסיון של ישו׳ הכניס סכום קרוב לשיא של 117.5 מיליון דולר בחמשת הימים הראשונים להפצתו, ביותר מ־3,000 מסכים ברחבי ארצות הברית. זו נחשבת פתיחה מדהימה לסרט עצמאי ללא כוכבים מוכרים, ובייחוד כזה שדיאלוגיו בלטינית ובארמית מלווים בכתוביות.
התסריטאי מייקל טולקין אומר שהוא מקבל את ההערכה שנוצרים אוונגליסטים אמריקנים ונוצרים אחרים אינם נראים מחויבים במיוחד לאנטישמיות הנובעת מתפיסת ישו — זאת למרות סקרים המלמדים שרבע מן המזדהים כנוצרים בארצות הברית תומכים בהאשמת היהודים ברצח האל. אבל אף שאינו יכול לומר כיצד יתקבל הסרט בעולם המוסלמי, אם בכלל, הוא חושש שאנשי דת מוסלמים ואנטי־ציונים עשויים להשתמש בו כאמצעי נוסף להכות ביהודים ובישראל, בדומה לסדרת הטלוויזיה המצרית ׳פרש בלי סוס׳, המבוססת בחלקה על ׳הפרוטוקולים של זקני ציון׳.
באופן מאלף, אומר אייבור דייוויס, ג׳יימס קאוויזל, השחקן הקתולי הצעיר המגלם את ישו בסרטו של גיבסון, אמר שלא הוא ולא גיבסון מודאגים במיוחד מהשלכות אלימות אפשריות, בארצות הברית או מחוצה לה. אם הסרט יעורר פוגרום או, סביר יותר, יערער ארבעה עשורים של התקרבות בין הדתות, אומר דייוויס, גיבסון ׳יאמר: הוצאתי את הסרט שלי, ואם יקרה משהו, שיהיה. ג׳ים קאוויזל אמר בדיוק את זה — שאנחנו לא אחראים׳.
׳למרבה הצער׳, מסכם דייוויס, ׳אנחנו בתקופה של אנטישמיות מוגברת, במיוחד באירופה. סרט מהסוג הזה עלול לדחוף את הדברים מעבר לקצה בקהילות מסוימות. אם הסרט יעורר הפגנות או אלימות, צריך לחייב את מל גיבסון לשלם באופן כלשהו, לשאת בנטל׳.
אבל זה צלב אחד שגיבסון, כנראה, אינו מוכן לשאת.