מהגרים מישראל כבר אינם מנודים בקרב יהודי לוס אנג׳לס.
יצחק רבין עורר סערה כשכינה אותם ״נפולת של נמושות״. אבל זה היה לפני חמש־עשרה שנים, כשכיהן כראש הממשלה. מאז עברו האתוס הציוני והיחס למהגרים מישראל שיפוץ מסוים.
בקהילה היהודית של דרום קליפורניה משתנה היחס לכ־150 אלף היורדים באזור — מילה עברית בעלת גוון שלילי, המתארת את מי ש״יורדים״ מן הארץ — באופן מוחשי כמו תנועת הלוחות הטקטוניים של האזור, אבל מהר הרבה יותר. ארגוני הקהילה היהודית מכירים כעת בישראלים לשעבר כחלק לגיטימי מהחיים היהודיים. והקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס, שכמו שאר הנציגויות נהגה להתנגד להכרה כזאת, יצאה מן הוויכוח.
מי שהמנודים לשעבר צריכים להודות לו על השינוי ביחס הממסד הישראלי הוא הקונסול הכללי רן רונן. בתוך חצי שנה מכניסתו לתפקיד ביוני 1989 הצליח טייס הקרב המצטיין לשעבר לשכנע את משרד החוץ: אין תועלת בכך שירושלים כמעט מאלצת קהילות בתפוצות להחרים ישראלים לשעבר. משרד החוץ הכריז אפוא על ניטרליות בנושא — לפחות בלוס אנג׳לס וסביבתה, שבהן נמצא אחד הריכוזים הגדולים בעולם של יורדים.
התוצאה היא תוכניות שנועדו להכניס את הישראלים לחיק הקהילה. בקיץ האחרון, למשל, הקצתה קרן הקהילה היהודית של לוס אנג׳לס 180 אלף דולר לגיוס ישראלים שיעבדו במרכזים הקהילתיים היהודיים בעיר. היוזמה באה בעקבות עידוד של המועצה לחיים יהודיים בפדרציה היהודית. העובדים יתכננו פעילויות המתאימות לצורכי התרבות והחינוך המיוחדים של בני ארצם.
הפדרציה גם סייעה להקים בית ספר אחר הצהריים לילדי המהגרים הישראלים. הוא מבוסס על תוכנית לימודים ישראלית חילונית, ומיועד למי שאינם יכולים לממן בית ספר יהודי יומי, או אינם מעוניינים להצטרף לבית כנסת.
עם תחילת שנת הלימודים הנוכחית כבר עמדו לרשות ההורים הישראלים אפשרויות רבות יחסית. אפשר היה לרשום את הילדים ל״עמי״ של הפדרציה, תוכנית הפועלת פעמיים בשבוע בבתי כנסת בעיר ובעמק סן פרננדו הסמוך. אפשרות אחרת הייתה Israel Experience, מסגרת פרטית בעלת גישה דומה, שפועלת אחרי הלימודים במרכז הקהילתי היהודי נורת׳ ואלי בגרנדה הילס.
ישראלים רבים המבקשים להעביר משהו מזהותם לילדיהם רואים בתוכניות הללו מתנה משמיים. ילדים רבים אפילו אינם יודעים עברית, עובדה שנעשית ברורה להכאיב כשמתקרבת בר או בת המצווה. ״הילדים אולי שומעים מוזיקה בעברית בבית״, אומרת איליין אלברט מן המועצה, ״ואולי גוררים אותם פעם בשנה לישראל לבקר את סבא וסבתא. אבל בסופו של דבר אלה ילדים אמריקנים להורים מהגרים — לא יותר ולא פחות. בשביל רוב הישראלים זה שובר את הלב.״
כדי להתמודד עם המצב דנים מנהיגי הקהילה וישראלים מקומיים בהקמת בית ספר יומי משותף שישלב מרכיבים מתוכנית הלימודים הישראלית. זו תהיה כמעט מהפכה. רק לפני שלוש שנים נשאל ג׳ורג׳ קפלן, אז נשיא הפדרציה היהודית, אם יתמוך בבית ספר המבוסס על תוכנית ישראלית חילונית. ״על גופתי המתה!״, רעם.
אבל לנוכח נישואי התערובת וההתבוללות הנרחבים, מנהיגים מקומיים מקווים כעת שהישראלים בקרבם יעניקו לקהילה היהודית זריקת עידוד נחוצה. ובכל זאת, יהודי לוס אנג׳לס עדיין חשים אמביוולנטיות ברורה כלפי בני דודיהם הישראלים.
קיומה של אוכלוסיית מהגרים דוברת עברית ומשגשגת מעלה שאלות על מרכזיותה המוצהרת של ישראל בעיני יהודי ארצות הברית. מה הטעם לתמוך בה בזמן ובכסף, כשכה רבים מתושבי המדינה היהודית עוזבים אותה?
נוסף על כך, המהגרים הישראלים הצליחו להרגיז יהודים רבים, שבעיניהם ״יורד״ הוא שם נרדף ליהירות, להסתגרות, לגסות ולחומרנות חריפה. הישראלים, כך אומרים, אינם מצטרפים לבתי כנסת, אינם תורמים למטרות ולארגונים יהודיים, ואפילו אינם משאירים טיפ במסעדות. מצדם, הישראלים יכולים לספר דבר או שניים על הסנוביות, הריחוק והחולשה הכללית שהם מייחסים ליהודי אמריקה. יחלפו שנים עד שייעלמו הסטריאוטיפים השליליים משני הצדדים. לעת עתה, לפחות, הנחות העבר נבחנות מחדש.