בנו של מרדכי ריצ׳לר מגיש לו מנה מן התרופה שלו עצמו.
תהיה ההערכה לספריו במקומות אחרים גדולה ככל שתהיה, רבים מעמיתיו היהודים של הסופר הקנדי מרדכי ריצ׳לר במונטריאול מקבלים את ספריו בשלווה של קורבנות אינקוויזיציה העומדים לפני עקירת ציפורני אגודליהם. ברומנים סאטיריים כמו ״חניכותו של דאדי קרביץ״, ״ג׳ושוע אז ועכשיו״, ״הפרש מסנט אורביין״ ו״סולומון גורסקי היה כאן״ שראה אור בשנה שעברה, ריצ׳לר צייר דיוקן לעגני בלתי נשכח של יהודי מונטריאול כגסי רוח, חמדנים, מתעשרים חדשים המטפסים בסולם החברתי. אבל השנה הקהילה היהודית בעיר, המונה כ־89,000 נפש, רואה את מרדכי ריצ׳לר טועם מן התרופה שלו עצמו. הנקמה באה בלבוש המתאים — ספר: ״Kicking Tomorrow״ (מקקללנד וסטיוארט), רומן ביכורים מרושע ומצחיק להפליא מאת דניאל ריצ׳לר, בנו הבכור של מרדכי. ריצ׳לר הצעיר הוא כותב לענייני אמנות, עורך תוכניות טלוויזיה ומבקר רוק לשעבר, בן 34, המתגורר בטורונטו, יריבתה המושבעת של מונטריאול. סיפורו, הלועג לאביו ללא רחם, מבוסס באופן חופשי על גיל ההתבגרות הסוער שלו עצמו. ריצ׳לר האב מוצג כבטלן כרוני הדבוק לספה וחסר אונים מבחינה רגשית, שנדמה שאינו מסוגל להשלים משפט מובן. ״מישהו אמר לי לאחרונה שהוא צחק עד דמעות כשהבין איך חיסלתי את אבא שלי בפרק הראשון״, אומר דניאל ריצ׳לר. ״אבל לא חשבתי על זה כעל נקמה אדיפלית. לא התכוונתי לשום דבר מעבר למשיכה קטנה באף של אבא״. ״Kicking Tomorrow״ הגיע למקום השני ברשימת רבי המכר של ״גלוב אנד מייל״ בטורונטו.
זכויות הספר נרכשו בידי רנדום האוס, המתכננת להוציא מהדורה אמריקאית בקיץ הבא, וכמה קולנוענים קנדים הביעו עניין בעיבודו למסך. לצד הלעג לאבא, הרומן בוחן את הצד הדוחה והחולני של תרבות הנוער בקנדה. ״אין כאן הרבה ספרים קשוחים על הנוער בקנדה״, אומר ריצ׳לר. ״כשאתה כותב על ילד מן המעמד הבינוני שנהנה מכל הזכויות והיתרונות של התרבות והחיים הקנדיים המכובדים, ובכל זאת יורק לחברה בפרצוף, יש אנשים שלא אוהבים את זה״. הסיפור מתרחש ב־1976, תקופה מכוננת בתולדות קוויבק, שבה נבחרה מפלגת קוויבק הבדלנית והגיעה לשיאה מה שנראה כמהפכה תרבותית של ממש בחברה דוברת הצרפתית. הנער הניהיליסט רובי בוקבינדר, שאינו מודע לרעשי ההיסטוריה, מקדיש את מרצו הצעיר לשיבוש סדר הפסח המשפחתי, להרס בית המשפחה בקהילת וסטמאונט, קהילה של המעמד הגבוה שרובה יהודית, לצריכת כמויות עצומות של סמים ואלכוהול, לכמיהה לנערה מעורערת מאוד ובלתי מושגת, ולבילוי בחברת כנופיית אופנוענים. הדבר הבולט ביותר ב״Kicking Tomorrow״ הוא האופן שבו ריצ׳לר הצעיר מעצב מחדש את נוף מונטריאול המיתי מספריו של אביו. בספר ניכרים משהו מאותה יריעה דיקנסית רחבה ומאותה רגישות לעיר. אבל מונטריאול של דניאל אינה זו של אביו — הגטו היהודי שלאחר המלחמה, שטח של כחמישה גושי בניינים הגובל בשדרות סנט לורנס, ששימש קרש קפיצה לקהילה האמידה של ימינו. פלצ׳ר׳ס פילד, שהיה זירה מרכזית ברומנים של האב, כוסה בקניון. רובי בוקבינדר חולף על פני חנות הכריכים הידועה של מו וילנסקי בלי שמץ של הכרה. בוקבינדר מקדיש מעט מאוד מחשבה לשורשיו היהודיים; הוא יודע שסבתו באה מן ״הארץ הישנה״, אבל אינו טורח לשאול איזו ארץ ישנה. ״במובנים מסוימים״, מודה ריצ׳לר, ״אבי כיסח את הדשא ואני יכולתי ללכת על המדשאה. הוא שרטט מפה מסוימת, ואני התייחסתי לכמה מן האתרים שסימן באופן מתריס או סאטירי, מתוך כוונה לצחוק. רציתי להוציא קצת את האוויר מן האופן שבו תיאר את העיר״.