מאת שלדון טייטלבאום · Los Angeles Times · 27 בספטמבר 1990
ספרים: ייתכן שהמודיעין הישראלי כשל קשות בניסיונו למנוע את פרסום בתחבולות תעשה לך מלחמה של ויקטור אוסטרובסקי.
מוקדם יותר החודש, לראשונה, תבעה מדינה זרה בבית משפט אמריקאי למנוע פרסום ספר. במוקד עמד ספר חשיפה על המוסד, שירות המודיעין הישראלי, מאת סוכן לשעבר ששירת בארגון שנתיים בלבד.
ויקטור אוסטרובסקי, ישראלי בן ארבעים יליד קנדה, זינק לכותרות — ולרשימות רבי־המכר — כשממשלת ישראל הגישה תביעות נגד הוצאת סטודארט בטורונטו ונגד המו״ל האמריקאי שלו, סנט מרטינס פרס, כדי לאסור בקנדה ובארצות הברית את פרסום By Way of Deception: The Making and Unmaking of a Mossad Officer. ישראל טענה שהספר יפגע בביטחונה ויסכן את חיי סוכני המוסד.
פרסום נוסף הגיע כשאוסטרובסקי ירד לזמן קצר למחתרת. לדבריו, סוכני מוסד ביקרו בביתו באוטווה ב־12 בספטמבר וניסו להפחידו כדי שימנע את פרסום הספר. הניסיונות המשפטיים לעצור את הפרסום נדחו בבית משפט באונטריו ובערכאת הערעורים של בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק, וב־14 בספטמבר הותר פרסום הספר.
לפי דיווחים מיום רביעי, ספרו של אוסטרובסקי יגיע ב־7 באוקטובר למקום הראשון ברשימת רבי־המכר של The New York Times. דוברת הוצאת סטודארט, סאלי טינדל, אמרה שבקנדה הודפסו חמישים אלף עותקים. אצל המו״ל האמריקאי, סנט מרטינס פרס, אמרה סגנית מנהלת יחסי הציבור דיאן היגינס שעד יום שישי הודפסו 312 אלף עותקים, ומהם כבר נשלחו 290 אלף לחנויות. לדבריה, סנט מרטינס מקבלת בין 25 אלף למאה אלף הזמנות ביום.
בישראל, כפי שמשתקף בעיתונות העברית, רווחת הדעה שהממשלה הכשילה את הטיפול ב״פרשת אוסטרובסקי״ כשחוללה סערת פרסום בניסיונותיה לעצור את הספר. העניין במוסד רב. Every Spy a Prince, ספרם של דן רביב ויוסי מלמן על תולדות קהילת המודיעין, שראה אור לאחרונה, נמצא ברשימות רבי־המכר הארציות מאז אמצע אוגוסט.
״אין בי דבר מלבד אהבה לישראל״, אמר אוסטרובסקי, שהגיע לדרגת סגן־אלוף ועמד בראש ניסויי הנשק בחיל הים הישראלי לפני שגויס ב־1984 כמפעיל סוכנים במוסד. ״אבל המוסד אינו ישראל״, אמר בריאיון טלפוני. ״הוא פועל כמעט בלי פיקוח ממשלתי (הוא כפוף לראש הממשלה)״.
״האידיאלים המעוותים והפרגמטיזם האנוכי״ של המוסד נחשפו, לדברי אוסטרובסקי, במידע שנתקל בו במקרה בשנתיים של הכשרה ושירות. בספרו הוא מעלה את ההאשמות הבאות:
- שב־1983 נמנע המוסד בכוונה מלהזהיר את עמיתיו האמריקאים מפני ההתקפה השיעית הקרבה על מחנה הנחתים בביירות, שבה נהרגו 241 אמריקאים. לדברי אוסטרובסקי, המוסד מנע את המידע כדי להגן על הסוכן שהשיג אותו. (אבי פזנר, יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק שמיר, מסר בהודעה שהועברה דרך הקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס שראש הממשלה דוחה את הדברים כ״שקר חסר בסיס״. הודעת פזנר ציינה שישראל חלקה תכופות מידע כזה עם מדינות אחרות, ובהן ארצות הברית, גם תוך סיכון מקורותיה, ובוודאי הייתה עושה זאת במקרה הזה.)
- שבניגוד למדיניות המוצהרת, המוסד מגייס ומנצל אוהדי ישראל בארצות הברית ובמדינות אחרות הידידותיות לישראל.
- שהמוסד התעלם מחוקיהן של אפילו בעלות בריתו הקרובות ביותר.
- שהמוסד התערב שלא כדין בפוליטיקה הפנימית בישראל, באמצעות הדלפת מידע מזיק על שר הביטחון לשעבר יצחק רבין וזיוף חתימתו של מנהיג מפלגת העבודה שמעון פרס.
- שאוסטרובסקי עצמו ראה בכירים במוסד מקיימים יחסי מין עם חיילות צעירות במטה הארגון.
לא אוסטרובסקי ולא אשתו בלה, שניהם ציונים מוצהרים, חשים שיוכלו לחזור לישראל. דרגתו בחיל הים נשללה. שמו, המוניטין שלו והפטריוטיות שלו מותקפים מדי יום בעיתונות הישראלית, במה ששותפו הקנדי לכתיבה, קלייר הוי, מתאר כמסע דיסאינפורמציה מכוון של המוסד. מקורות במשרד הביטחון המצוטטים בעיתונות הישראלית אומרים שאוסטרובסקי היה פקיד במוסד.
מקורות ממשלתיים שצוטטו כינו אותו אלכוהוליסט, בלתי יציב בנפשו, מרושל בלבושו ובהליכותיו ואיש שמאל.
אוסטרובסקי מעולם לא טען ששנתיים בארגון הפכו אותו לרב־מרגלים ישראלי, ולדבריו הוא והוי הקפידו שלא להפריז בתפקיד שמילא בארגון.
חלק מן החומר בספר הגיע מהקשבה, אמר אוסטרובסקי. המוסד קטן, ומונה כ־1,200 איש. ובין חבריו — שרבים מהם קובעים את מקומם במדרג הסגור והאליטיסטי הזה באמצעות המידע שהם יכולים להוכיח שנמצא ברשותם — היה, לדברי אוסטרובסקי, הרבה יותר ממעט פטפוט.
אוסטרובסקי אמר גם שהייתה לו גישה לקובצי המחשב של המוסד. מקורות מודיעין המצוטטים בעיתונות הישראלית אומרים שהדבר בלתי אפשרי.
ב־1986, לפי ספרו, שבועות ספורים בלבד לאחר שסיים את ההכשרה, הוצב אוסטרובסקי בקפריסין.
מטוס לובי, שלפי החשד נשא בכירים באש״ף ובהם אחמד ג׳יבריל, ראש החזית העממית לשחרור פלסטין, היה אמור לטוס לדמשק. ישראל רצתה ליירט את המטוס ולהביא למשפט את ג׳יבריל, המתואר כמי שתכנן את חטיפת האקילה לאורו. תפקידו של אוסטרובסקי, כתב, היה לקבל שיחה מסוכן שתודיע שהמטוס המריא ולהעביר את המידע לישראל.
אוסטרובסקי כתב שלמד ממכר פלסטיני שהטיסה היא תחבולה שנועדה להביך את הישראלים. הוא ניסה להעביר את המידע לממונים עליו, אך טען שלא הסכימו לקבל את שיחותיו. הוא השיג איש מוסד שהבטיח להעביר את הודעתו. ואולם למחרת התקבלה השיחה שלפיה ״התרנגולות עזבו את הלול״, ואוסטרובסקי העביר אותה הלאה.
המטוס אולץ לנחות ליד חיפה, והישראלים גילו את גודל טעותם: היו בו רק פקידים לבנונים וסורים זוטרים.
כששב אוסטרובסקי למטה, כתב, איש לא הסכים להקשיב לגרסתו. הוצע לו לפרוש מן הארגון, וכך עשה.
למחרת, אמר אוסטרובסקי, קיבל צו לשירות מילואים בדרום לבנון. בדרך כלל ניתנים לסוכנים העוזבים את המוסד לפחות חמישה או שישה חודשים לפני שתיקיהם מועברים לצבא לצורך זימון. ״זה היה כמובן עונש״, אמר אוסטרובסקי, ״וכמובן, אם היה קורה לי שם משהו, מי היה יודע?״
אוסטרובסקי אמר שזייף מסמך המעיד על שחרורו ממילואים, ולמחרת חזר לקנדה עם אשתו ושתי בנותיו.
זמן קצר לאחר שהגיע במרץ 1986, פנה להוי, שכתב את Friends in High Places (הוצאת Key Porter Books), ספר רב־מכר בלתי מחמיא על ממשלתו השמרנית של ראש ממשלת קנדה בריאן מלרוני. ״ויקטור התקשר אליי באפריל ואמר שבירר עליי ושמע שאני ישר ושלא קל להפחיד אותי״, אמר הוי. ״הוא אמר שיש לו סיפור בינלאומי שעשוי לעניין אותי.
״השאלה של ויקטור הייתה אם אנשים טובים הרואים מעשים פסולים צריכים לשתוק. ובואו נודה בכך: הבוגד של האחד הוא הפטריוט של האחר״.
אוסטרובסקי אמר שהוא מאמין שצריך להיות מוסד. זהו עולם מסוכן למדינות יהודיות קטנות. אבל לא המוסד הזה, שלדבריו הוא הגורם להידרדרות המוסרית ולהיחלשות תחושת התכלית בישראל.
״זהו אפקט של חלחול מלמעלה למטה״, אמר אוסטרובסקי. ״היעדר חזון מוסרי מחלחל ממוסדות המדינה אל החברה בכללותה — לא להפך״.
אוסטרובסקי מקווה שספר החשיפה שלו יגרום למדינה לנסות לרסן את המוסד. דיווחים בעיתונות הישראלית המבוססים על הדלפות ממשלתיות אומרים שהמוסד ״מפיק לקחים״ מן התסבוכת הנוכחית.
אוסטרובסקי סבור שייתכן שהמוסד יעשה יותר מאשר להשמיץ אותו. היום יגיע בקרוב, אמר, שבו התקשורת תשתתק וספרו יישכח.
״בשלב הזה״, אמר אוסטרובסקי, ״יישארו רק הם ואני. אני מכיר כמה תכסיסים — הם לימדו אותי היטב. אבל כשהאורות יכבו, יהיו הרבה יותר מהם מאשר ממני״.
שלדון טייטלבאום, הכותב תכופות ב־Los Angeles Times, כותב גם ל־The Jerusalem Report, שבועון חדשות ישראלי חדש בשפה האנגלית.