מבט על המדע הבדיוני

המדע הבדיוני משגשג מאז אמצע המאה ה־20 ביפן, בצרפת, בגרמניה, בארצות הברית ובברית המועצות לשעבר. אבל ישראל הצעירה, שהתרכזה בחלום המעשי יותר של הקמת מדינה מודרנית, איחרה להצטרף לחגיגה. כתב העת הראשון שהוקדש לסוגה בארץ הקודש הופיע רק בסוף שנות ה־70, והסוגה החלה לפרוח באמת רק בעשרים השנים האחרונות בערך. אין פלא שהאנתולוגיה הראשונה של יצירות מתורגמות מישראל התעכבה זמן רב כל כך. והנה, סוף סוף, ״Zion’s Fiction״, בעריכת שלדון טייטלבאום ועמנואל לוטם. אני כותב ומבקר נלהב של מדע בדיוני, אבל דווקא השורשים הישראליים שלי הבטיחו שזה יהיה עבורי ספר שחובה לקרוא. האנתולוגיה כוללת 16 סיפורים מאת שילוב של ילידי הארץ ועולים, בחלוקה כמעט שווה בין גברים לנשים — תשעה ושבע. גם הנושאים מגוונים היטב, ותקופות רבות מיוצגות: מן ההווה דרך העתיד הקרוב ועד מאות שנים קדימה. העורכים העניקו לנו תמונת מצב אותנטית של המדע הבדיוני בישראל, אף שאין כאן סיפורים מאת ערבים ישראלים. למרות הגיוון בכרך, נותרה בי תחושה של דמיון כללי בין הסיפורים. לא באיכות — שלדעתי נעה בסיפורים השונים בין שניים לחמישה כוכבים — אלא בנימה. רבים מתרחשים בישראל, ורוב שמות הדמויות ישראליים. אבל המשותף יסודי יותר. למשל, אין בכרך שום עדות למסעות אנושיים בחלל. סייבורגים ובינה מלאכותית מתקדמת? יש. מסלולי זמן מקבילים? בהחלט. טלפתיה, טלקינזיס וטלפורטציה? כולם נוכחים ומדווחים. ניסים מקראיים? כמובן. אבל למרות העטיפה המגניבה בהחלט של אבי כץ, המציגה את תיאודור הרצל בנוסח ״מסע בין כוכבים״ במסלול סביב עולם חייזרי, בכל עתיד שנחזה לישראל, אוטופי או אפוקליפטי, ארץ ישראל היא מובלעת ארצית. כמו כן, אף שיש ב־Zion’s Fiction שפע של פליאה, עם תפניות רבות ומלאות דמיון בנושאי יסוד של המדע הבדיוני, דבר אחד לא מצאתי: שום זכר להומור. לעיתים נדירות הסיפורים אפילו עליזים, אף ש״שתי דקות מוקדם מדי״ של גור שומרון, על תחרות חידות בשנת 2037, עשוי להתאים להגדרה. יהודים דוברי יידיש היו חלוצי הקומדיה האירונית המודרנית בארצות הברית, ולכן הנימה הרצינית של הסיפורים שכתבו בני דודיהם הישראלים הפתיעה אותי. עם זאת, יש כאן הרבה ממה ליהנות. ״הנערה המושלמת״ של גיא חסון, המתאר את הקשר בין טלפת לבין גופה טרייה, הוא יצירת מופת נוגעת ללב. ״האיטיים״ של גייל הראבן מצליח להיות נבואי, מחריד ויפה בעת ובעונה אחת. ב״לשרוף את אלכסנדריה״ של קרן לנדסמן מופיעה אחת הדמויות הראשיות המעניינות ביותר שפגשתי, לצד כמה תפניות מצוינות. הסיפורים הללו ומאמר המבוא המצוין של העורכים טייטלבאום ולוטם לבדם מצדיקים את מחיר הספר. Zion’s Fiction הוא תוספת ראויה לכל מדף ספרים. אני מצפה בקוצר רוח לכרך השני. גדעון מרקוס הוא סופר מדע בדיוני זוכה פרסים, היסטוריון של חקר החלל ומייסד הבלוג והפנזין Galactic Journey, שהיה מועמד לפרס הוגו.