למה אליוט גולד חובש בימים אלה מגבעת פדורה?
״גם גנגסטרים הם בני אדם״, מתעקש אליוט גולד. ״רק מפני שאתה גנגסטר, זה לא אומר שאתה פושע״. גולד רכש את האהדה המוזרה הזאת לעולם התחתון כשחקר לקראת עיבוד קולנועי מתוכנן ל״המילים האחרונות של דאץ׳ שולץ״ מאת ויליאם ס׳ בורוז, עבור המפיק מנחם גולן; הוא קיווה גם לככב בו וגם לביים אותו. העסקה נפלה, אבל גולד זוכה סוף־סוף להזדמנות לגלם ״חבר של החברים״. הוא מגלם את הארי גרינברג, המכונה ״ביג גריני״, ב״באגסי״, האפוס עתיר התקציב על עולם הגנגסטרים היהודים של הבמאי בארי לוינסון (״אבלון״), העתיד לצאת בקרוב. ״הארי היה החבר הוותיק ביותר של באגסי סיגל״, מסביר גולד כשהוא מחסל צלחת נקניקיות נקוורסט בנוסח שיקגו במעדנייה בפאלם ספרינגס. ״המשפחות שלהם נהגו לערוך יחד סדר פסח. למרבה הצער, בסרט באגסי גם צריך להרוג אותו״. ״באגסי״, הפקה של טרייסטאר על מאמציו של סיגל בשנות הארבעים להקים את תעשיית ההימורים בלאס וגאס, נכנס בפברואר לצילומים המתוכננים להימשך ארבעה חודשים, ואמור לצאת בחורף הבא. בסרט מככב וורן בייטי, ולצדו בן קינגסלי, הארווי קייטל והשחקנית המועמדת לאוסקר אנט בנינג (״הנוכלים״). מהלך הקריירה של גולד כנראה אינו זה שהשחקן בן ה־52 דמיין לאחר מועמדותו לאוסקר ב־1969 על ״בוב וקרול וטד ואליס״ ותפקידו הראשי בלהיט הגדול של השנה שאחריה, הגרסה הקולנועית המקורית של ״מ.א.ש״. אף שלאחרונה שיחק בתפקיד הראשי בסדרת טלוויזיה קצרת ימים בשם ״ER״, שבה גילם, כמו ב״מ.א.ש״, רופא תימהוני, כיום הוא מתפרנס בעיקר מהופעות אורח בסדרות טלוויזיה ומתפקידים בסרטי טלוויזיה ובסרטים דלי תקציב.
תפקידו ב״באגסי״ עתיר התקציב עשוי להיות זריקת המרץ שהקריירה שלו זקוקה לה. הסרט רוכב על גל קטן של הפקות הנמצאות כעת בעבודה על גנגסטרים יהודים, ובהן סרט וסדרת טלוויזיה על סיגל הצעיר ומאיר לנסקי, ודסטין הופמן בתפקיד שולץ בסרט העתידי על פי ״בילי בתגייט״ של א״ל דוקטורוב. גולד מדווח שהוא נהנה מאוד על הסט של ״באגסי״, מתחמק מכדורים ומשאלות של כתבי צהובונים על השמועות שהוא חוזר לאשתו לשעבר ברברה סטרייסנד, לבקשת בנם ג׳ייסון. הרכילות גם גורסת שהנטייה של גולד לכסות את ראשו לאורך ההפקה — בכיפה ליד שולחן הסדר ובמגבעת פדורה משנות הארבעים במקומות אחרים — קשורה לשמירת מצוות חדשה. גולד, שנולד בשם אליוט גולדשטיין, החל בעולם הבידור כנער, בהופעות שירה וריקוד בבתי כנסת בברוקלין ובבתי נופש בחגורת הבורשט שבהרי הקטסקיל. בשש השנים האחרונות היה קשור לכמה קבוצות יהודיות, ובהן חב״ד החרדית והמרכז היהודי פסיפיק השנוי במחלוקת (״ג׳רוזלם ריפורט״, 3 בינואר). בארי גרינברג, בעליה של סוכנות בשם ״סלבריטי קונקשן״, המנסה לשדך ידועני בידור למטרות מתאימות, מציין שגולד העמיד את עצמו בשנים האחרונות לרשות מגוון פעילויות צדקה יהודיות. אבל גולד מכחיש שחזר בתשובה, ומכריז שלא ייראה טוב בשטריימל, הכובע החסידי. למעשה, הוא נזכר, הרב שלמה קונין התקשה מאוד לשכנע אותו להסיר את כובע מיאמי דולפינס המרופט שלו לפני הופעתו בטלתרום השנתי של חב״ד בלוס אנג׳לס. ״הוא שוב ושוב אמר לי: ׳קח את שלי, שלי יותר טוב׳״, מספר גולד. ״אמרתי: ׳רבי, אם תראה לי איפה כתוב שמגבעת הפדורה שלך טובה מטבעה יותר מכובע הדולפינס שלי, אעשה את זה׳״. גולד נשאר עם הכובע שלו. ״אני מתעניין בחיים ששמירת מצוות אמיתית מייצגת״, הוא מודה. ״אבל אני עדיין לא חי בקהילה הזאת״. ובכל זאת, הוא מרגיש ששורשיו היהודיים ״מציעים חלופה אמיתית וממשית לאורח חיים שנראה לי יותר ויותר מלאכותי, שטחי ומסוכן. אני מרגיש שיציבות מציעה כלי לתוכן מוסרי. אבל האם יציבות יכולה לשמש תחליף לתוכן מוסרי — על זה אני עדיין צריך לחשוב״. אנשים שמכירים את גולד מאמינים שאינו מסוגל להיות אדם המשתייך למסגרת. יש שאף חושבים שדווקא רוח החופש הזאת היא שפגעה בקריירה שלו בשנים האחרונות. אנשי התעשייה לא תמיד יודעים איך להבין את גולד, ונוטים לפטור אותו כתימהוני. ובכל זאת, המשחק עדיין מפרנס אותו, מודה גולד ברוח טובה כשהוא משוטט ברחוב הראשי של פאלם ספרינגס ומפטפט עם המקומיים כאילו היה השריף של העיירה. ״אבל״, הוא מוסיף, ״אין ספק שאני צריך לחשוב קצת יותר על העתיד״.