ולדימיר פוזנר, שהיה בעבר סנגור סובייטי בעל מבטא ניו־יורקי, הוא כיום מעין יהודי החי במוסקבה ומרוויח כסף רב בטלוויזיה האמריקנית.
אפשר לומר שוולדימיר פוזנר נהנה מן הטוב שבשני העולמות. פרשן הטלוויזיה הסובייטית לשעבר נכנס לשותפות רווחית עם מנחה תוכניות האירוח האמריקני פיל דונהיו. ואת רוב זמנו הוא מבלה במוסקבה, שבה הכנסותיו מן הטלוויזיה האמריקנית מאפשרות לו הרבה.
״פוזנר ודונהיו״, תוכנית האירוח השבועית של השניים, המשודרת בסינדיקציה בשעות צפיית השיא, משודרת ב־18 אזורי שידור בארצות הברית, בעיקר בתחנות המסונפות ל־NBC, המשדרת גם את תוכנית דונהיו אחר הצהריים. עם כתוביות ברוסית היא להיט גדול גם בתחנות בחבר המדינות העצמאיות.
פוזנר, בן 58, אומר שביכולתו להתחקות אחר שורשיו היהודיים עד גירוש ספרד, אף ששם משפחתו בא מן העיר הפולנית פוזנן.
הוא עורר לראשונה את תשומת לבם של הצופים האמריקנים כדובר מלוטש של שליטי ברית המועצות הישנה. פוזנר, שהועסק רשמית בטלוויזיה הסובייטית ובשירות האנגלי של רדיו מוסקבה, דובר אנגלית אמריקנית שוטפת שהפכה אותו לכמעט קבוע בתוכניות החדשות והפרשנות האמריקניות.
אפילו בגלגולו המותאם לאמריקה הוא מניח לנטייה סובייטית מסוימת להשתקף בדעותיו. בריאיון לג׳רוזלם ריפורט, למשל, אמר שאינו מהסס להכריז שגם פטריק ביוקנן וגם ג׳ורג׳ בוש הם אנטישמים ללא בושה.
בה בעת הוא מגן על יוזף סטלין מפני האשמה דומה, וטוען שנטיותיו הרצחניות של הרודן הסובייטי לא הבחינו די בין קורבנות כדי שאפשר יהיה לראות בו אנטישמי. ״סטלין היה אדיש לחלוטין ליהודים. הוא בהחלט הרג יותר גאורגים מכל אחד אחר. סטלין עסק רק בשימור כוחו שלו, ואם לשם כך היה צריך לרקוח ׳עלילת רופאים׳, אז כך יהיה״.
מבקר הטלוויזיה של לוס אנג׳לס טיימס, ריק דו בראו, אומר שלפוזנר יש שילוב תכונות המסביר את הצלחתו: הוא ״מתוחכם להפליא, מבריק בקידום עצמי ובהבנת הטלוויזיה״. הוא מוסיף: ״אם אדם מושך, חלק ונראה ידידותי, זה יכול לעתים קרובות לבטל הרבה דברים שליליים״. ופוזנר, לדבריו, ״בהחלט מכיר את השטח״.
ולדימיר פוזנר בהחלט ראה עולם. הוא נולד בצרפת, אחת התחנות הראשונות במסלולו של אביו, יליד סנט פטרבורג שהיגר מברית המועצות בגיל 14. פוזנר האב, שלמרות התנצרותו לנצרות הרוסית האורתודוקסית לא הצליח מעולם להימלט ממוצאו היהודי, עצר תחילה בברלין, אחר כך בצרפת, לפני שהיגר לניו יורק ב־1939.
לבסוף קיבל פוזנר האב עבודה ב־MGM. הוא היה למנהל קולנוע בעל שכר גבוה, האחראי להפצת מוצרי החברה באמריקה הלטינית ובאירופה. ב־1953, מוקסם מרוסיה המהפכנית, לקח את משפחתו בחזרה לברית המועצות. ולדימיר היה בן 19.
ולדימיר פוזנר עבד במגזין Soviet Life, המיועד לזרים בלבד, ובמחלקה לצפון אמריקה של רדיו מוסקבה, כשהגיע לראשונה לתשומת לבו של טד קופל, מנחה ״נייטליין״, בשנות ה־80. קופל הסתקרן מן המבטא הניו־יורקי המובחן של פוזנר ומשליטתו הקלה בסוגיות הקשורות ליחסי ברית המועצות וארצות הברית. לבסוף נעשה פוזנר דמות קבועה בטלוויזיה האמריקנית.
״עד השנה שעברה״, אומר מרשל גולדמן, פרופסור לכלכלה במכללת ולסלי וסגן מנהל מרכז המחקר הרוסי של הרווארד, ״רציתי להתקלח בכל פעם שראיתי אותו. כל מה שברית המועצות עשתה — אם הקשבת לפוזנר, ארצות הברית תמיד עשתה גרוע יותר. הוא לא שיקר במפורש, אבל הטעה אותך בכוונה. אילו קנית ממנו מכונית ושאלת איך המנוע, הוא היה אומר שהוא בסדר. אבל הוא לעולם לא היה מספר לך שהבלמים גמורים״.
בחבר המדינות העצמאיות של היום, אומר גולדמן, מבקריו של פוזנר בימין הקיצוני מצמידים לו לעתים קרובות תווית של יהודי.
פוזנר, שאמו קתולית צרפתייה, אומר שהמרכיב היהודי בזהותו תופס מקום חשוב יותר ויותר. ״אבי תמיד הכחיש בתוקף שהוא יהודי, אבל זה לא עזר לו, כי השם פוזנר מסגיר אותך מיד. בגלל החינוך שלי הייתה לי בעיה עם יהדותי. אבל כיום, אם ישאלו אותי אם אני יהודי, אומר שאני בהחלט מרגיש בחלקי שכן. עם זאת, אני רואה ביהדות הרבה יותר מדת — היא קשורה מאוד לתרבות שלך ולמקום שממנו באת״.
בברית המועצות הישנה, אומר פוזנר, האנטישמיות הייתה ממוסדת אך לא גלויה. הדעה הקדומה הזאת הקשתה עליו להתקבל לאוניברסיטה וכמעט מנעה ממנו להגיע לטלוויזיה. לדבריו, הקשיים שחווה בשנים קודמות בקבלת אישורי נסיעה נבעו מסירובו החוזר להצטרף לקג״ב כמלשין.
בחבר המדינות של היום, אומר פוזנר, האנטישמיות כבר אינה ממוסדת, אבל היא גלויה הרבה יותר — מצב שלדבריו מפחיד יותר עבור יהודי ברית המועצות. ייתכן שאם ילצין ייפול, אנטישמי מוצהר מן הימין הקיצוני יעלה לשלטון בסערה.
״פמיאט וארגונים אחרים, אנטישמיים באופן גלוי ואלים, אומרים בלי שום סייג שכשיגיעו לשלטון הם יטפלו ביהודים. זה משהו שלא היה קודם, והוא מפחיד אנשים. אבל בלי הבטחת פרנסה, יהודי רוסיה אינם רוצים להגר לישראל״.
גם פוזנר אינו רוצה, וסביר שלא יתקשה למצוא בית באמריקה אם יחליט לעזוב את רוסיה. ואכן, הוא אומר שאם ילצין ייפול והפשיזם ישתלט, יעזוב את מוסקבה, שבה הוא מתגורר כיום שני שלישים מן השנה.
בינתיים הוא נהנה מן הטוב שבשני העולמות: מרוויח משכורות אמריקניות גבוהות ומוציא אותן במדינה שבה הדולר הוא כעת המלך.
פוזנר: מדבר אנגלית, ״מרגיש״ יהודי.