מאת שלדון טייטלבאום · Los Angeles Times Magazine · 5 במאי 1991
כיצד ג׳ין רודנברי וצוות היועצים שלו לקחו באומץ את ״מסע בין כוכבים״ למקום ששום סדרת טלוויזיה לא הגיעה אליו קודם.
אל הגשר המרופד בשטיחים של ספינת החלל אנטרפרייז פלשו לפתע כמה עשרות יצורים קירחים, נעולי סנדלים ולבושים בגלימות כתומות כהות. מסוקרנים ממחזה הפרספקס ותאורת ההלוגן, שוטטו בדממה, נגעו בעדינות בלוחות הבקרה המהבהבים, הצביעו על הכיסאות המרופדים שעליהם יושבים בדרך כלל מפקד הספינה המפורסם וקציניו, ולחשו ביניהם בשפה שנשמעה זרה.
אבל הם היו זרים הרבה פחות מן החוצנים המשוגרים בדרך כלל אל הסט של ״מסע בין כוכבים: הדור הבא״ של פאראמאונט. זו הייתה משלחת נזירים טיבטים ממנזרו של הדלאי לאמה בהודו. והם היו מרותקים למראהו של השחקן ברנט ספיינר, המגלם את דאטה, האנדרואיד הפופולרי דמוי פינוקיו של הסדרה.
הם בחנו את עורו של ספיינר, המשוח באיפור זהוב, ואת עיניו שהבהיקו בזהב מעדשות המגע שלו, ותהו: אדם או מכונה? סקרנותם באה כנראה על סיפוקה כשכמה מהם לחצו את ידו של השחקן השובב, ואיפורו הותיר כתמים בכפות ידיהם.
ספיינר מתלוצץ שהכתמים מנעו ממנו, עד להסתבכות רומנטית על המסך לאחרונה עם השחקנית האורחת מישל סקארבלי, להתנשק ככל שהיה רוצה. ״אני חושש שכשאמות ימצאו עקבות של האיפור הזה בדם שלי״, הוא אומר.
בארבע שנותיו בסדרה נמאסו על ספיינר השאלות בדבר אנושיותו. (יש אנשים שבהתקפים של דיסוננס קוגניטיבי קיצוני פשוט מסרבים לקבל שהוא אנושי, למגינת ליבם ולמגינת ליבו.) אבל הוא פטפט בסבלנות עם הנזירים. ו״כשהפעמונים צלצלו ל׳שקט על הסט׳״, נזכר ספיינר, ״האנשים האלה הפגינו שקט מקצועי״.
הנזירים — שנראו משתלבים בתפאורה טוב יותר מן המבקרת של היום הקודם, מרילין קווייל — הוזמנו לאולפני פאראמאונט לצפות בהקלטת ״חופשי על הבר״. אבל הבהירו שעם כל אהבתם לקליף, לנורם, לפרייז׳ר וללילית, הם ומורם הרוחני, הדלאי לאמה, מעריצים כבדים של ״מסע בין כוכבים״.
זה משמח את יוצר הסדרה ג׳ין רודנברי, יליד טקסס בן 69, לשעבר טייס בחברת תעופה, איש יחסי ציבור במשטרת לוס אנג׳לס ותסריטאי ראשי במערבון הטלוויזיוני הידוע משנות החמישים ״Have Gun—Will Travel״.
בעיני רודנברי, ״מסע בין כוכבים״ בכל גלגוליה — הסדרה הראשונה, או ״הקלאסית״, ששודרה מ־1966 עד 1969 וחיה בשידורים יומיים ברחבי העולם; סדרת אנימציה קצרת ימים שעלתה ב־1974; סדרת סרטים עתירי הכנסות שהחלה ב־1979; ו״הדור הבא״, סדרת הטלוויזיה בת הארבע — הייתה תמיד יותר מבידור בלבד.
״זו נעשתה שליחות שלי״, אומר רודנברי, ״להראות שטלוויזיה אינה צריכה להיות אלימה כדי לרגש. לא פעם הרגשתי שאיש אינו קולט. אבל אם הדלאי לאמה אוהב אותנו, כנראה המסר עובר״.
גבר מוצק בעל רעמת שיער כסופה וחיוך מהיר, רודנברי רואה בעצמו כיום את המצפון הבלתי נראה של יקום דמיוני שקנה לו קיום רב־עוצמה הרחק מעבר לגבולות מוחו. ״סוף סוף אני מרגיש שנעשיתי פילוסוף, בדרגה זוטרה״, הוא אומר. ״כמעט אין נושא שתזכיר שלא הקדשתי לו מחשבה בזמן כתיבת תסריטים ל׳מסע בין כוכבים׳. אתה מבלה שנים בחלומות על עולמות חדשים ומוזרים, והם מצטברים למשהו ממשי למדי״.
בעיניו הישגו הגדול ביותר הוא שכמעט 25 שנה אחרי ההתחלה הלא מבטיחה של הסדרה המקורית ב־NBC — ולאחר שבכירי הרשת חשבו שהפיילוט הראשון שכלתני מדי — ״מסע בין כוכבים״ חיה ובועטת. למעשה, בגלגולה כ״הדור הבא״ היא אחת התוכניות הנצפות ביותר בטלוויזיה, והגיעה בתקופת מדידת הרייטינג בפברואר ל־12.4 מיליון משקי בית ברחבי המדינה, עם רייטינג 13.1.
(״חופשי על הבר״, תוכנית רשת, נצפתה ב־19.9 מיליון משקי בית, עם רייטינג 21.8.) אף שזה שיעור קטן יותר מזה שצפה בסדרה הישנה, הטלוויזיה התפצלה מאז די הצורך בעקבות הכבלים והווידאו כדי להפוך את הנתון למרשים בעקביות ולרווחי מאוד.
״הדור הבא״, שזכתה בשבעה פרסי אמי ובפרס פיבודי, זוכה אפילו לתמיכת הארגון הארצי Viewers for Quality TV, המוקיר תוכניות טלוויזיה ראויות. לדברי פאראמאונט היא התוכנית בת השעה הנצפית ביותר בקרב גברים בני 18 עד 49. נשים אוהבות אותה פחות, אך מעדיפות אותה על פני להיטי רשת מן העבר וההווה כמו ״דאלאס״, ״רצח במשיכת קולמוס״ ו״נשים מעצבות״. בסקר טלפוני שנערך השנה עבור פאראמאונט, 99 אחוז מן הנשאלים שמעו על ״מסע בין כוכבים״ ו־53 אחוז אמרו שהם מעריצים.
״מסע בין כוכבים״ אכן התקדמה שנות אור מעבר לתגרות האגרופים ולמטחים התכופים של טורפדות פוטונים שאפיינו את הסדרה המקורית — שלדברי רודנברי הייתה בעצמה פחות אלימה כמעט מכל סדרת דרמה אחרת ששודרה אז. המוות והמאבק לא הוגלו לגמרי מן היקום של עוד כארבע מאות שנה.
אבל הסדרה החדשה, המתרחשת כשמונים וחמש שנה אחרי הקודמת, מעדיפה בדרך כלל דיפלומטיה ותחכום על פני אלימות ורברבנות, מסביר רודנברי בחוברת ההנחיות הדקה שיצר לכותבים. ״הציגו אדם טוב במקצת מן הממוצע של היום״, כתב בעמוד השלישי של מדריך הכותבים והבמאים לעונת 1989. ״הדמויות הקבועות שלנו הן האנשים שקהל ׳מסע בין כוכבים׳ היה רוצה להיות בעצמו.
״הם אינם מושלמים, אבל פגמיהם אינם כוללים שקר, קנאות קטנוניות ואת הצביעויות הבנאליות הנפוצות במאה העשרים״.
הפייזרים מכוונים להריגה רק לעיתים נדירות. האנטרפרייז החדשה — מלון מפואר ויקר בחלל — מחפשת עולמות חדשים בזהירות, חוששת, ברגישות התקינה פוליטית של שנות התשעים, שהתערבות אנושית ישירה תשבש באופן בלתי הפיך מערכות אקולוגיות ותרבותיות.
למרבה המזל, לדמויות היחידות מותר להתמודד ביתר החלטיות עם השדים הפנימיים שלהן. בפרק מרתק מן העונה הרביעית, למשל, נאבק מפקד הספינה ז׳אן־לוק פיקארד — צרפתי המגולם בידי הבריטי בן החמישים פטריק סטיוארט, ותיק להקת שייקספיר המלכותית — להתגבר על ההשפלה שבשליטה נפשית בידי גזע של יצורי כוורת כמעט כל־יכולים.
סגנו ויל רייקר, בגילומו של ג׳ונתן פרייקס, למד להכיר בכך שהיעדר שאפתנות לכאורה משקף סיפוק אמיתי מן הקריירה ומיומנות מקצועית. יועצת הספינה דיאנה טרוי, מרינה סירטיס, שרדה אובדן זמני אך טראומטי מאוד של כוחות האמפתיה שלה. ודאטה הבין שלהיעשות אנושי הוא תהליך איטי גם למי שלומד במהירות ועשוי להיות בן אלמוות.
נעלמו, לעומת זאת, חילופי העקיצות המחוספסים שאפיינו את היחסים בסדרה המקורית בין קפטן קירק, ויליאם שאטנר; קצין המדע הוולקני מחודד האוזניים מר ספוק, לאונרד נימוי, הכבול להיגיון ובאופן אירוני כריזמטי; ורופא הספינה הרגזן לאונרד ״בונז״ מקוי, דפורסט קלי.
העימותים הפנימיים בצוות החדש הוגבלו למשחק הפוקר הקבוע שלו, בהתאם לאמונתו החדשה של רודנברי שחוקרי החלל של המחר יוותרו על מריבות וקנאות קטנוניות במקום העבודה.
בהגבלת מה שדמויות ״מסע בין כוכבים״ יכולות ואינן יכולות לעשות הציב רודנברי בפני כותביו אתגר ייחודי, ולעיתים בלתי פתיר: כיצד ליצור בטלוויזיה דרמה אנושית אמיתית בלי להסתמך על המניעים הנמוכים — תאוות בצע, תשוקה וכוח — שנראים כמניעים דמויות טלוויזיה אחרות.
מעטים הצליחו להסתגל למתכונת הזאת. למעשה, מאמציו של רודנברי לאכוף את חזון העתיד האופטימי עד תמימות שלו — בעונה הראשונה כמעט כתב מחדש את חמישה־עשר הפרקים הראשונים — גרמו לכותבים רבים, שבנסיבות אחרות היה צריך לפוצץ אותם החוצה מסדרה מצליחה, לברוח בצרחות אל הלילה. היה קשה להם מדי לקיים את תפיסת העתיד הדוגמטית של אדם אחד.
טרייסי טורמה, מכותבי העונה הראשונה, תיאר לאחרונה לכתב Cinefantastique מארק אלטמן את אי־הנוחות הגוברת שלו מן המגבלות בתקופתו הקצרה בסדרה. שררה אווירה, אמר, של ״את זה אי אפשר לעשות ואת ההוא אי אפשר לעשות״, במקום ״יש לנו הצלחה גדולה, יש קהל נאמן בכל מקרה, אז בואו נסתכן קצת״.
(ואכן, מדריך הכותבים מכיל רשימה שלמה של איסורים, ובהם: ״איננו עוסקים בהפלת תרבויות שאינן לרוחנו. איננו ׳מתערבים בענייני החלל׳״. סעיף עשר מזהיר: ״היזהרו מקרבות בין חלליות: הם עולים סכומי עתק ואינם מעניינים באמת כמו עימותים בין אנשים״.)
טורמה, הטוען שהוכשר לתפקיד בכיר בצוות הקבוע, נזכר שפעם נאלץ להחליף ברגע האחרון דמות אנדורית כחולת עור בחוצן ממין אחר. בסדרה הישנה, אמר, היו לאנדורים מחושים. אבל ב״הדור הבא״, התעקש מפיק אחד, ״אנחנו לא עושים מחושים״. אלה העלו כנראה יותר מדי ניחוח של מדע בדיוני זול מן העבר, שבעצם, בהסרת יומרותיה, ״מסע בין כוכבים״ תמיד הייתה.
גם הרעיון ליצור דרמה בלי עימות היה כנראה מעבר ליכולתם של רוב הכותבים, שהתקוממו נגד הכלל של רודנברי: ״הדמויות הקבועות כולן מרגישות שהן חלק מחבורת אחים ואחיות. כמו ב׳מסע בין כוכבים׳ המקורית, אנחנו מזמינים את הקהל לחלוק את החיבה הזאת לדמויות שלנו״.
״אני חושב שהתוכנית הייתה סטטית להפליא״, אמר טורמה. ״כל הדמויות האלה אוהבות זו את זו כל הזמן, ומבחינתי זה היה חיסרון עצום״. בעיני מעריצים רבים, הדבר הפך את הצפייה לתפלה.
מה שנדרש — ומה שרודנברי השיג לבסוף למרות שביתת גילדת התסריטאים שכמעט שיתקה את סוף העונה הראשונה ואת תחילת השנייה — היה כותבים שיוכלו לא רק להשלים עם מגבלותיו אלא גם לשאוב אנרגיה מהאתגר שבהן. אם העימות אינו יכול לצמוח בין הדמויות, אפשר לייבא אותו מן היקום שבו הן חיות.
לדברי המפיק בפועל ריק ברמן — שלו ולמפיק בפועל מייקל פילר מיוחס במידה רבה השיפור באיכות הדרמטית בשנתיים האחרונות, באמצעות הפיכת היקום למפורט, רב־שכבתי ורווי חרדה יותר — רודנברי צדק כנראה באימוץ קו נוקשה.
״התוכנית הייתה זקוקה להגאי שיקבע כיוון ברור״, אומר ברמן, מפיק ותסריטאי בן 45 שעבד שנתיים כמנהל פיתוח בפאראמאונט לפני ״הדור הבא״. ״בכתיבה מחדש של חמישה־עשר התסריטים הראשונים, ג׳ין קבע את הכיוון לכולנו״.
מי שהשתלבו בנוחות הרבה ביותר ביקום של רודנברי למדו מוקדם כיצד להעניק עומק לדמויות החדשות, ובה בעת לאזן זאת עם העובדה שלמעשה הן אינן הרבה יותר מפנים שונות של גיבור אודיסאי יחיד בעל כוח מיתי. ב״מסע בין כוכבים״ — והפרוידיאנים, אחת מאסכולות החוקרים הרבות שחלבו מן הסדרה עבודות דוקטורט, מאמינים שהדבר נכון למקור כמו ל״הדור הבא״ — האנטרפרייז היא הגיבורה, לא הצוות.
למרות החמימות המשפחתית של שתי הסדרות, זה אולי המפתח לעמידותה העצומה. כל עוד יש יקום לחקור וחללית לחקור אותו, אומר רודנברי, תהיה ״מסע בין כוכבים״.
״הדור הבא״ שרדה את חבלי לידתה במידה רבה מפני שפאראמאונט, שנחסכו ממנה גחמותיה של רשת מתערבת, התחייבה לריצה רב־שנתית. לא היה ביטחון רב שהברק יכה פעמיים. אבל פאראמאונט הייתה מוכנה, נזכר ג׳ון פייק, נשיא הטלוויזיה לרשתות באולפן, לתת לרודנברי לפתור את הבעיות עד שהסדרה, כמו רבות אחרות, תמצא את קצבה כעבור עונה או שתיים.
היא הייתה מוכנה לכך משום שבמשך עשרות השנים הוכיחה ״מסע בין כוכבים״ שהיא אווזת זהב נמרצת המניבה רווחים אדירים. מה שרודנברי הציג במקור כ״Wagon Train אל הכוכבים״ נעשה נוכח בכול: רכבת מזומנים לפאראמאונט, כה נפוצה בשידורים חוזרים וכה מתוחכמת במסחור עד שנדמה שכמעט אי אפשר לעצור אותה. האולפן אכן מכנה אותה ״הזיכיון״.
הסדרה המקורית משודרת מדי יום ברוב השווקים האמריקאיים הגדולים מאז תחילת שנות השבעים, וצופים בה יותר ויותר אנשים שלא ראו אותה בשידור הראשון. בעונתה הרביעית עברה ״הדור הבא״ את 79 פרקי המקור. גם היא משודרת מדי יום בסינדיקציה בעוד פרקים חדשים ממשיכים להיווצר. לפי Cinefantastique, הסיבה היא שהתוכנית, שעלות הפקתה על פי הטענה יותר ממיליון דולר לפרק, פועלת בגירעון ניכר.
ברמן מכחיש זאת ואומר ש״הדור הבא״ עושה יותר מאשר לכסות את הוצאותיה.
בפאראמאונט רק פזיזים או מי שמיוצגים היטב משפטית מתווכחים על הגדרת הרווחיות. אבל חמשת סרטי ״מסע בין כוכבים״ לבדם גרפו יותר מארבע מאות מיליון דולר בקופות. הסרט הרביעי, ״השיבה הביתה״ מ־1986, למשל, הכניס 110 מיליון דולר ועשה חיל גם בהשכרות וידאו.
בבימוי נימוי ולפי תסריט של התסריטאי־מפיק הארב בנט והתסריטאי־במאי ניקולס מאייר, המסר למען הלווייתנים, הטון הקומי וההתרחשות בהווה משכו צופים שלא היו הולכים אחרת לסרט של ״מסע בין כוכבים״.
אפילו הסרט הראשון מ־1979, שחרג בפראות מתקציבו עד 45 מיליון דולר וזכה לקבלה חלשה בביקורות ובקופות, הצליח לבסוף להרוויח. בפאראמאונט לא נוהגים לזלזל בהישגים כאלה.
יש להביא בחשבון גם מגוון שלם של מוצרים נלווים. רומני ״מסע בין כוכבים״ שמוציאה מדי חודש פוקט בוקס של סיימון אנד שוסטר, חטיבה של פאראמאונט — בעלילות המתחלפות בין הסדרה הקלאסית לחדשה — מגיעים לעיתים קרובות לצמרת רשימת רבי־המכר של The New York Times. הם לבדם מניבים קרוב למיליון דולר בשנה.
אפילו פרנקלין מינט, שעד כה הנפיקה מוצרי אספנות הוליוודיים רק ל״הקוסם מארץ עוץ״ ול״חלף עם הרוח״, סוחרת בהצלחה במזכרות ״מסע בין כוכבים״ יוקרתיות: מטבעות לציון חצי היובל, דגמי פיוטר של האנטרפרייז לדורותיה ואפילו מערכות שחמט מקושטות שמחירן קרוב לאלף דולר. טיימקס מציעה סדרת שעונים שלמה, ובנק אסושיאייטס נשיונל מדאלאס מציע אפילו כרטיסי אשראי של ״מסע בין כוכבים״.
דמי הרישוי ממיזמים אלה ואחרים חוזרים לפאראמאונט, שהחלה לראות ב״מסע בין כוכבים״ עמוד תווך היכול להחזיק את האולפן בשעות קשות במיוחד. אף שפאראמאונט אינה מוסרת נתונים מדויקים, ייתכן שהמותג על גלגוליו כבר הניב הכנסות של מיליארד דולר.
כעת, כשהאולפן סובל מירידה ברווחים וממאבקי כוח אכזריים, הביצועים האלה מוערכים מאוד ולפי כתבה ב־Variety גם נשענים עליהם במידה רבה.
״מסע בין כוכבים״ ו״הדור הבא״ נצפות בכארבעים מדינות, ובהן בדרום לבנון, שם אמונתו של רודנברי באי־אלימות טרם הכתה שורש. אבל על אף תפוצה כמו של מדונה ואולי עמידות כמו של מיקי מאוס, נראה שמתכונתו של רודנברי מצליחה יותר מכול באמריקה.
מפוצלים בידי המודרניות, האמריקאים נראים רעבים למשמעות, לקהילה ולהבטחה לעתיד טוב יותר ש״מסע בין כוכבים״ מנסה לספק. ״שלא כמו רוב אופרות הסבון״, אומר ג׳ון דה לאנסי, המופיע כחוצן כל־יכול שובב אך חביב בשם קיו, ״׳מסע בין כוכבים׳ גם עוסקת במשהו. יש לה כנראה כוח משיכה גבוה יותר, ואנשים חשים שהיא עשויה לבשר עתיד טוב יותר״.
חזון העתיד התמים והאידיאליסטי מאוד של רודנברי חופשי באופן יוצא דופן ממלחמה וממחלות, מגזענות ומסקסיזם. החזון האוטופי בעיקרו היה בוודאי מוקד המשיכה המרכזי של הסדרה הישנה, שבה קפטן קירק הלוחמני, בגילומו התיאטרלי הנלהב של המונטריאולי הגולה שאטנר, שיטר את הגלקסיה בדיפלומטיית ספינות תותחים לא־קנדית בעליל.
וכך נשאר גם כיום, אף שקפטן קירח לא פחות — המעריצים עדיין מתבדחים על תוספת השיער המסורבלת יותר ויותר של שאטנר — מפקד כעת על אנטרפרייז אדיבה ועדינה יותר. קפטן פיקארד אינו נורמן שוורצקופף לוחמני בין־כוכבי.
הדבר התברר לאחרונה בכינוס בניו יורק בהשתתפות אלפיים מעריצים, כששאטנר וסטיוארט חלקו במה לראשונה. מישהו שאל כיצד היו קירק ופיקארד מטפלים בסדאם חוסיין. האחד היה יוצא למלחמה; האחר היה בוחר בשילוב של משא ומתן נמרץ ודיפלומטיה, בגיבוי סנקציות לפי הצורך.
״הייתי אומר לו שימות״, אמר שאטנר המתרברב בן השישים, שתמיד היה מוכן לקרב בסדרה הישנה וראה בכיבושיו המיניים התכופים חלק מחובות הגיבור רב־הפנים.
״אשר לקפטן פיקארד״, התלוצץ סטיוארט, שלא תמיד חש בנוח עם מנהיגותו של בן דמותו, שלעיתים מרבה בדיבור ולעיתים אינה פעילה עד כדי נמנום, ״הוא עדיין היה מדבר״.
לאנטרפרייז החדשה יש לכאורה אותה משימה כמו לקודמתה, אף שהפתיח המפורסם כעת ניטרלי מבחינה מגדרית ומבטיח ״ללכת באומץ למקום שאיש לא הגיע אליו קודם״. אבל לדברי ג׳יי מייקל סטרזינסקי, ממגישי תוכנית הרדיו לשיחות מדע בדיוני ״Hour 25״ בערבי שישי ב־KPFK, הסדרה החדשה מאופקת יותר, ״מה שעשוי ליצור מדע בדיוני מעניין, אבל לא סיפורים מרתקים במיוחד״.
אצל אחדים, למעשה, ״טרק״ תמיד התחרז עם ״איכס״. בהתכתבות לאחרונה בשירות המידע ורשת המחשבים קומפיוסרב הסביר סופר המדע הבדיוני מייק רזניק לכותב שאפתן של ״מסע בין כוכבים״ את החסרונות הטמונים בחריש השדה הספרותי של מישהו אחר. דבריו ביטאו את הבוז שרבים עדיין רוחשים לסדרה בגלגוליה. ״כתיבת רומנים על דמויות של אחר״, הכריז רזניק, ״היא כתיבה מיד שנייה ודורשת חשיבה מיד שנייה.
״אינני יכול לחשוב על דרך מהירה יותר לעכב את התפתחותו המקצועית והאמנותית של סופר בראשית דרכו מאשר למסור לו יקום מיד שנייה ומערך דמויות גמור ולומר לו לכתוב עוד הרפתקה מיד שלישית לקוראים המוצאים נחמה בסיפור חוזר ונשנה של מה שהוא ביסודו אותו סיפור״.
״ל׳מסע בין כוכבים׳ יש בעולם הזה היתרון של אי־ידיעת קרוא וכתוב״, מודה התסריטאי והבמאי מאייר, המביים כעת את ״מסע בין כוכבים 6: הארץ הלא נודעת״, המתוכנן לצאת בחג המולד. ״אמריקה היא כיום חברה אנאלפביתית, בלי מסורת בעל־פה מיוחדת״, הוא אומר. ״צריך להגיש מיתוסים בדרך חדשה״.
הדיבור נותר מרכזי, אומר מאייר, שפעם אמר לכיתת קולנוע שהסדרה הקלאסית היא ביסודה תסכית רדיו, לא תוכנית טלוויזיה. הוא הדגים זאת בהקרנת פרק בלי תמונה. התלמידים יכלו לעקוב אחריו באמצעות האזנה בלבד.
מה ש״מסע בין כוכבים״ מציעה למי שמצליחים לעבור את המינוח הטכנולוגי שלה, אומר סטיוארט, ״הוא הכוח הסיפורי שאבותינו הקדומים הכירו סביב המדורות במערה. זה מה שהחזיק אנשים יחד. זה מה שנתן משמעות לחייהם. זה מה שאישר את קיומם, או מיקם אותם בזמן ובמרחב. וכך גם כיום״.
הסדרה הישנה עסקה בהרחבה בנושאים נאצלים ורלוונטיים לחברה של שנות השישים: דעות קדומות גזעניות, אי־הרציונליות לכאורה של הפולחן הדתי ואפילו, באחד הפרקים הגרועים יותר של העונה השלישית, תופעת ההיפים. אף שהיא מאופקת פוליטית מעט יותר מקודמתה, גם ״הדור הבא״ התמודדה עם שאלות אנושיות מורכבות, ובהן טרור ושימוש בסמים.
היא אפילו בחנה את סכנותיה של התמכרות מוגזמת לעולם ״מסע בין כוכבים״, בפרק אירוני ומשועשע במיוחד על אדם המכור לדמויות דמיוניות שנוצרו בהולודק של הספינה, מדמה מציאות מדומה מן המאה ה־24. הגיבור, שלומיאל בן המאה ה־24, יצר בשעות העבודה העתקים דמיוניים אך מוחשיים של כוכבי הסדרה — הוא היה חסר יכולת להתמודד איתם ישירות. בפנטזיות ההולודק שלו הם התרפסו לפניו.
מרינה סירטיס, כיועצת האמפתית טרוי וכמושא חושני של הפנטזיות האלה, נראתה היחידה שהבחינה במשמעות הגופנית האמיתית של העיסוק האסור הזה, ונחרדה כראוי מן הפגיעה בפרטיות שבו.
המעריצים בעלי המודעות העצמית, ששאטנר יעץ להם פעם ״להשיג לעצמם חיים״ ב״סאטרדיי נייט לייב״, אולי הבינו שנעשו מושא לפרודיה העדינה. האחרים כנראה לא, ועל כך פאראמאונט יכולה להודות. האנשים שעיצבו עלילות כאלה לאורך השנים לטלוויזיה ולקולנוע למדו שעדיף לא להתגרות במעריצי ״מסע בין כוכבים״.
למעשה, למעריצים מיוחסת הצלת הסדרה מביטול אחרי העונה הראשונה וגם השנייה. הרשת לא הבינה את התוכנית, לא התרשמה מנתוניה והעבירה אותה לשעת שידור איומה בערב שישי שהבטיחה את גוויעתה. המעריצים ניהלו נגד NBC מסע מכתבים חסר תקדים — יש המתעקשים שלבקשת רודנברי — והרשת נכנעה והבטיחה עונה נוספת.
אף שרבים מפרקי העונה האחרונה, אומר סטרזינסקי, היה אולי עדיף להשליך מן המזח, שנת ההפקה הנוספת העניקה לסדרה די פרקים כדי לשרוד בשידורים חוזרים.
עוצמתה ועמידותה של התופעה התבררו רק בתחילת שנות השבעים, כשכינוסי ״מסע בין כוכבים״ סיפקו לרודנברי ולשחקניו מקור פרנסה חדש. המעריצים רצו את הסדרה בחזרה, ורודנברי ניסה באומץ להיענות להם: תחילה בסדרת אנימציה בקולותיהם של כמה מן השחקנים, ובהמשך בסדרת טלוויזיה מחודשת עם הצוות המקורי, שתיקרא ״מסע בין כוכבים 2״.
בסופו של דבר פינו תוכניות הטלוויזיה את מקומן לסרט יקר מדי וסטטי ברובו, שהופק בעקבות הצלחתה המסחררת של ״מלחמת הכוכבים״ של ג׳ורג׳ לוקאס ויצא ב־1979 בשם ״מסע בין כוכבים: הסרט״. הסרט, בבימוי רוברט וייז, הוליד טרילוגיה חסכונית ומוצלחת יותר מבחינה דרמטית, שהסתיימה ב״השיבה הביתה״ הפופולרי.
״מסע בין כוכבים 5: הגבול האחרון״, שעל בימויו השתלט שאטנר לאחר שנימוי ביים את שני קודמיו, נחשב בעיני רבים לחלש בסדרת הסרטים. המעריצים שראו אותו היו בדרך כלל המומים מכדי לעשות דבר מלבד לפכור ידיים. אבל הם אכן באו, למרות השמועות הרעות שקדמו לו.
ובכל זאת, כשפאראמאונט החלה לשקול את ״הדור הבא״ ב־1986, לא היה כלל ביטחון שהשמיים יחייכו לניסיון החדש להחיות את ״מסע בין כוכבים״. בכירי האולפן חששו שהסדרה תיכשל הן בכיבוש הקהל הישן והן במשיכת מעריצים חדשים.
״הייתה השתוקקות גדולה לעשות את ׳מסע בין כוכבים׳ בטלוויזיה״, נזכר פייק. ״אבל זו הייתה גם תקופה של חרדה. אינך רוצה להיות מי שהורס את הזיכיון״. בין היתר חשבו שהחזרה לטלוויזיה עלולה להציף את השוק ולהחליש את הביקוש לסרטים נוספים.
״לפני ׳הדור הבא׳״, אומר בנט, ״אוהבי ׳מסע בין כוכבים׳ יכלו לראות שידורים חוזרים, ופעם בשנתיים ללכת לקולנוע ולקבל מנה גדולה יותר, והייתה נוצרת התנפלות״. יותר מדי ״מסע בין כוכבים״, חששו הבכירים, עלול להיות גרוע כמו היעדרה.
אבל לטובת החזרה לטלוויזיה פעלה עלותם הגבוהה של הסרטים: עד ״מסע בין כוכבים 6״ שילמה פאראמאונט לשאטנר ולנימוי ארבעה מיליון דולר לסרט, אף שלא מראש, לפי דיווח לאחרונה ב־The New York Times. כשהלחץ הכספי גבר הבינו הבכירים שהמותג יהיה רווחי יותר כסדרת טלוויזיה עם שחקנים אלמונים יחסית.
מכיוון שפאראמאונט יכלה להפיק ולשווק את הסדרה, לא היה צורך לשתף רשת בהכנסות — יתרון להנהלה ולצוות היצירתי גם יחד. ״הדור הבא״ יכלה ללכת באומץ למקום ש״מסע בין כוכבים״ טרם הגיעה אליו: היישר לגן העדן של הסינדיקציה.
״הדור הבא״ הצליחה בכבוד להיבדל מן הסדרה הישנה ומן הסרטים. כמעט אין בה וולקנים. הקלינגונים, אויביה הבין־כוכביים הלוחמניים וחסרי הפשרות של האנושות בעבר, שותפים עתה לברית רופפת עם הפדרציה, ואחד מהם, קצין הטקטיקה של האנטרפרייז לוטננט וורף, בגילומו של מייקל דורן, משרת ממש בצי הכוכבים.
ילדים ומשפחות מאכלסים את סיפוני החללית החדשה, ומנהלים כנראה, מן המעט שרואים מהם, חיי משפחה רגילים בעיסוקים של שגרה.
על סיפון האנטרפרייז התפתחה חברה של הערצה ותמיכה הדדיות, לעיתים מטפחת באופן בלתי אפשרי כל כך עד שכמה מעריצים מסכימים עם הכותבים המורדים: למרות כל מאמציה, הסדרה החדשה פשוט מעניינת פחות מקודמתה. חסרים בה, הם אומרים, יחסי הגומלין המוצלחים בין הדמויות.
עם זאת, סטרזינסקי אומר שראה לא מעט ממה שהוא מכנה ״רוויזיוניזם״ אצל מעריצים נלהבים לשעבר של הסדרה הישנה: ״יש שאומרים כעת שהסדרה הישנה לא הייתה כל כך נהדרת — היא הייתה קצת בומבסטית, האפקטים לא היו טובים והדמויות שטוחות״.
אבל הוא הבחין גם ש״הדור הבא״, שלא כקודמתה, עדיין לא יצרה פולחן כה נרחב. ״אנשים לא צופים בה באותה תשומת לב, ולא חוזרים אליה שוב ושוב כמו לסדרה הישנה. פרקי ׳מסע בין כוכבים׳ הישנים עדיין מחזיקים מעמד אחרי אלף צפיות. החדשה, אני שומע מעריצים אומרים, מעניינת מספיק. אבל אין בה מספיק בשר״.
מרינה סירטיס משבחת את יקומו של רודנברי על השוויון הגזעי החריג בטלוויזיה. הסדרה המקורית מוזכרת תכופות כמי שאפשרה את הנשיקה הבין־גזעית הראשונה בטלוויזיה, בין שאטנר ללוטננט אוהורה בגילומה של נישל ניקולס. שלושה משחקניה המרכזיים של הסדרה החדשה שחורים, ובהם זוכת האוסקר הטרייה וופי גולדברג, שהסכימה להופעות קבועות כגיינן, הברמנית של הספינה, משום ש״מסע בין כוכבים״ העניקה לה השראה בשפל בקריירה שלה.
מדריך הסדרה המקורי של רודנברי גילה גם עניין במין במאה ה־24, שלא נחקר במלואו בתוכנית — אולי למרבה המזל. כמעט עמוד שלם הוקדש לאובססיה המינית של הפרנגים, גזע מגוחך למראה של חוצנים רעים בעלי אוזני מיקי מאוס, המספקים לעיתים הפוגה קומית. פרק מוקדם, מן המעטים שבהם הותר לבטא את ענייניו הארוטיים, הציג אנשי צוות הנתונים לתשוקה בלתי נשלטת.
אצל כמה מן השחקנים, המרגישים שבעונתה הראשונה נטלה התוכנית סיכונים שכבר קשה ליטול כיום, הפרק הזה נשאר אהוב במיוחד.
ואכן, היקום האנושי של ״הדור הבא״ נשלט בידי יחסים מונוגמיים או התנזרות על הסיפון. ״אחד הדברים שאנחנו מתמודדים איתם תמיד״, אומר ברמן, ״הוא שמכיוון שהתוכנית מתקיימת בעידן האיידס, מתירנות מינית אינה דבר שכדאי לקדם. נדמה שקירק שכב עם מישהי בכל פרק, אבל זה מתאים יותר לשנות השישים מאשר לשנות התשעים״.
את היחסים בין השחקנים אפשר לתאר כמשפחתיים, מגוננים ואפילו אינטימיים. גם זה ניגוד חריף לסדרה המקורית. אף שנעשו לבביים יותר זה כלפי זה ככל שאינטרסי הקריירה שלהם התמזגו — החוזים קובעים שמה שהאחד מקבל, גם האחר מקבל — שאטנר ונימוי מעולם לא היו החברים הטובים ביותר.
ושאטנר ניסה רק פעם אחת, בעת שביים את הסרט החמישי, להסתיר את הבוז שלו לשחקני המשנה, שלפי דיווחים כינה באוזני מקורבים ״שבעת הגמדים״.
ייתכן שהיחסים בצוות החדש טובים יותר בין השאר מפני שרודנברי, וכעת ברמן, ניסו במכוון — ואולי לשווא, לנוכח הפופולריות — למנוע מן הדמויות להפוך לכוכבים.
״מסע בין כוכבים: הדור הבא״ סיימה את הפקת עונתה הרביעית בערך בזמן שהחלו צילומי הסרט השישי. הצוות המקורי כנראה השלים עם הרעיון שהסרט יסיים את משימתו בת 25 השנים. ואכן, תסריטו של מאייר, שתואר כסיפור ברוח הפרסטרויקה על התפרקות האימפריה הקלינגונית תחת מנהיג דמוי גורבצ׳וב, מרמז על כך.
לעמיתיהם בטלוויזיה נותרו בינתיים שנתיים בחוזים, ויש שכבר תוהים מה יבוא אחר כך.
אף שהרייטינג הממשיך לגדול עוד אינו מרמז על האפשרות הזאת, ״החללית הקטנה שיכלה״ עלולה לבסוף לאבד תנופה, והשחקנים עלולים להתעייף מתפקידיהם — בייחוד אם ירגישו שהם בסכנת זיהוי נצחי עם הדמויות, כמו קודמיהם. הם מבינים שכמאה וחמישים הפרקים שיעשו ילוו אותם כנראה כל חייהם.
לאחר שראו מה עשה הדבר לקריירות של קודמיהם — רובם לא הצליחו להשיג עבודה ראויה בקולנוע אחרי הסדרה — לא כולם מתלהבים מן האפשרות.
בפאראמאונט מדברים על החייאת סדרת הסרטים באמצעות אימוץ השחקנים והמתכונת של ״הדור הבא״, ולפי דיווחים הפרק האחרון בסרטים הקלאסיים מקשר בין הצוות הישן לחדש. החיפוש אחר עמוד תווך חדש ניכר לעין. עדיין לא ברור אם ל״הדור הבא״ יש די כוח להמשיך להניע את ״מסע בין כוכבים״ ואת פאראמאונט.
״אחת הדרכים שבהן ההיסטוריה תשפוט כל תרבות״, אומר סטיוארט, ״תהיה איכות הבידור שלה. בעסק הזה לעולם אי אפשר לנסות לראות אל העתיד — אף שזה מה שאנחנו מנסים לעשות יום־יום. אינני יודע מה יאמרו על התוכנית הזאת בעוד מאה שנה. אבל ׳מסע בין כוכבים׳ שמרה על אחיזתה במשך 25 שנה. לאן אנחנו הולכים? — אם עדיין יהיה מי מאיתנו שישאל — תישאר שאלה גם אז״.
יהיה אשר יהיה, דורן, שכמעט אי אפשר לזהותו בלי האיפור הקלינגוני, נראה להוט לכל עבודה הקשורה ל״מסע בין כוכבים״ שתבוא בדרכו. בסרט הקרוב הוא מגלם את סבא־רבא של דמותו.
״אם מה שקרה לצוות הראשון נקרא להיות מקובע בתפקיד״, אומר דורן, ״אז אני רוצה להיות מקובע. ברור שהם לא קיבלו עבודות אחרי ׳מסע בין כוכבים׳. אבל הם עושים את הסרט השישי שלהם. תנו לי שם של מישהו אחר בטלוויזיה שעשה שישה סרטים!״
שלדון טייטלבאום הוא כותב קבוע במגזין.