הגיחות התקופתיות של משפחתי לשכונת פיירפקס בלוס אנג'לס, במרחק 30 מייל, כדי להצטייד בבמבה, בביסלי ובמעדנים ישראליים אחרים, היו במשך שנים פינוק יקר לליבנו, גם בהתחשב בכך שמחיר מכל דלק בקליפורניה מתקרב כעת לזה שנגבה מנהגים בישראל. ולא משנה שכאן, במרחבים הפראיים של אגורה הילס, יש לנו היום מרכול בסגנון ישראלי, דוכן פלאפל ושווארמה, פיצרייה גלאט כשרה, מעדנייה בסגנון יהודי טובה בהחלט, וחנות ספרים של סטימצקי ממש מעבר לרכס המפריד בינינו לבין מערב עמק סן פרננדו. 'ראית כמה הם גובים כאן על פיתה?' מרעימה אשתי. 'גנבים!'
אבל ייתכן שה'גנבים' מנצחים. סיימון רוטברג, בעל חנות התקליטים 'התקווה', מוסד מוכר בשדרות פיירפקס מאז 1989, התקשר אליי לפני ימים אחדים כדי להודיע שהוא וכמה חנויות אחרות המגלמות את אופיו היהודי של האזור נאלצים לעזוב את החנויות שלהם בידי בעלים חדשים ש'רוצים להפוך את פיירפקס לעוד שדרות מלרוז', ולהחליף את המורשת באופנתיות.
מה שמוסיף עלבון לפגיעה, אומר רוטברג, הוא שהאיש שעל פי ההערכות מוביל את גל הרכישות האחרון של נכסים מסחריים לאורך השדרה הוא אורי פ. הרקאם, איש אופנה, יזם ומפיק סרטים ('פארק גורקי') ישראלי ממוצא עיראקי, איש עסקים בולט שמושבו בבוורלי הילס, המוכר בתמיכתו הכספית בחינוך יהודי בלוס אנג'לס ובישראל. לדבריהם, הרקאם פועל באמצעות חברות אחזקות וניהול שונות, ביטל חוזי שכירות ותיקים והכפיל חלק מדמי השכירות והעמלות. בין העסקים הצפויים להצטרף ל'התקווה' ולעזוב עד סוף השנה: חנות הספרים סולומון, חנות הספרים ארנולד הר, מרכול פיקנטי הכשר וחנות היד השנייה של המועצה הלאומית לנשים יהודיות.
שדרות פיירפקס משתרעות משדרות סנטה מוניקה בדרום עד רחוב 6, שמצפון לשדרות וילשייר, החוצות את העיר מליבת מרכז העיר עד האוקיינוס, 15 מייל ממערב. האזור משך את תושביו היהודים הראשונים ב־1928. רובם הגיעו מאזורים השוכנים כיום בלב חלקיה המזרחיים הענקיים והעניים של לוס אנג'לס, המאוכלסים בעיקר בלטינים ובאפרו־אמריקאים.
לאחר מלחמת העולם השנייה משך האזור יהודים אמריקאים שומרי מצוות וניצולי שואה; בשנים האחרונות הגיעו אליו גם מהגרים יהודים מרוסיה, מאיראן ומישראל. בשנות החמישים נעשתה השכונה מרכז לארגונים יהודיים, ששירתו אוכלוסייה שהשתייכה ברובה למעמד הביניים וששורשיה במזרח אירופה. בעשורים הבאים, עם זאת, עברו התושבים היהודים הצעירים לשכונות האמידות של מערב העיר ולעמק סן פרננדו, והותירו מאחור אוכלוסייה מזדקנת יותר ויותר ובעלת אמצעים מוגבלים.
מאז נחלשה מרכזיותה של פיירפקס מול הנוכחות היהודית המתפתחת, שרובה אורתודוקסית, בשכונת פיקו־רוברטסון, כשלושה מיילים מדרום־מערב. ובכל זאת שמר הרחוב, ולו בזכות הנוסטלגיה, על מעמד מכובד כמוקד לחיים היהודיים המקומיים.
כעת, כך נראה, החנויות היהודיות המשפחתיות והאופי של פיירפקס עומדים להיבלע בתרבות הבוטיקים של הרחובות הסמוכים. זה אולי חומר לעוד אופרת סבון טלוויזיונית לשעות הערב, אבל פיסה קטנה של היסטוריה — שלא לדבר על מקור אמין לפיתה זולה — תאבד.
שלי טייטלבאום