היכן אפשר למצוא ״חזון טהור של עולם על סף תאווה מינית ואפוקליפסה״? במחוז אורנג׳, כמובן. לדברי טוד פרנץ׳, חובב קולנוע מלגונה הילס, מאות מתושבי האזור השמרני הזה מוקסמים מכמה מן הסרטים המופרעים ביותר בעולם — סרטי אנימציה של מדע בדיוני מיפן.
פרנץ׳, בן 29, חבר בסאמרסייד, אחד מ־32 מועדוני המעריצים המחתרתיים של האנימציה היפנית בקליפורניה. המועדונים מקרינים בדרך כלל תכנים ברמת סיווג PG — סדרת ״רובוטק״, ״גובוטס״ — אבל הפריטים הלוהטים ביותר בימים אלה, אומר פרנץ׳, הם סדרה של סרטים פיראטיים בני חצי שעה בשם ״אורוצוקידוג׳י״ (״הילד הנודד״). הסדרה, שיצר הידקי טקיאמה בן ה־36, מתארת את ניסיונותיו של הילד החתולי לאחד מחדש את שלושת העולמות החופפים: עולם בני האדם, עולם אנשי החיה ועולם השדים. פרנץ׳ מתאר אותה כ״יצירת מופת של אנימציה עם קטעים למבוגרים בלבד שמשאירים אותך פעור פה... המציעה הצצה מהפנטת לעולם הקרוע ברעב כאוטי ובחשק מיני מתפרע״.
״הילד הנודד״ וסדרות שיצאו ישירות לווידאו כגון ״Crying Freeman״, ״Violence Jack״ ו״Record of the Lotus War״, אומר פרנץ׳, מציעות יותר מגירוי; הן מאפשרות למערביים להציץ מבעד לסדקים אל תרבות שפעמים רבות אינה מובנת להם. ביפן, האנימציה היא אחד המקלטים המעטים לדמיון חסר מעצורים ולדחפים אנרכיים — וזו כנראה הסיבה לכך שהסרטים האלה נעשו פופולריים כל כך במחוז אורנג׳.
״זה כמעט כמו המקבילה המצוירת לפאנק רוק או לסלאש מטאל״, מסביר פרנץ׳. ״יש לי רגשות מעורבים כלפי ׳הילד הנודד׳. שנאת הנשים שערורייתית, אבל האנרגיה והדינמיות העצומות של הסיפור פשוט מדהימות. זה כמו ה״פ לאבקרפט לשנות התשעים״. מאת שלדון טייטלבאום. תצלום צבע: טוד פרנץ׳, השבוי בקסם יצירותיהם של האנימטורים היפנים. צילום: סוזן ורנר.