לנרד 'מר ספוק' נימוי הוא בחירה הגיונית להנחיית סדרת 'הסיפורים היהודיים' של הרדיו הציבורי הלאומי.
לנרד נימוי בילה חלק גדול מחייו בניסיון להתרחק מתפקיד שהרגיש כי הוא בולע אותו; ספר הזיכרונות הראשון שלו, שפורסם לפני עשרים שנה, נקרא 'אני לא ספוק'. אבל אם בעבר חשש שהזיהוי העמוק עם דמותו ב'מסע בין כוכבים' יוביל לליהוק קבוע באותו סוג תפקיד, מעולם לא חש לבטים כאלה בקבלת התפקידים היהודיים הרבים לאורך הקריירה שלו.
כעת הוא מנחה את הסדרה המוערכת של הרדיו הציבורי הלאומי, 'סיפורים יהודיים קצרים ממזרח אירופה ומעבר לה', ובה הוא מציג 13 הקראות בנות שעה של שחקנים כגון וולטר מתאו, לורן באקול ואליוט גולד. הסדרה כוללת יצירות עכשוויות של סופרים כמו פיליפ רות וסינתיה אוזיק לצד סיפורים של סופרי יידיש, ובהם שלום עליכם, יצחק בשביס זינגר וי. ל. פרץ.
נימוי, בן 64, הוא בעצמו ותיק של הפקות תיאטרון ביידיש בלוס אנג'לס בראשית שנות החמישים, שבהן עבד לצד אמנים אגדיים כמו מוריס שוורץ ומיכאל מיכאלבסקו. 'אלה היו דברים רציניים', הוא נזכר בראיון במשרדו בבוורלי הילס. 'הרגשתי שאני שרוי בחסד כשעבדתי עם האנשים האלה.'
בן למהגרים דוברי יידיש מאוקראינה, נימוי גדל בווסט אנד של בוסטון בבית יהודי מאוד. 'זה היה חינוך אורתודוקסי, לא אדוק במיוחד אבל יהודי מאוד מבחינה תרבותית. בית כשר, חדר מעבר לפינה בכל יום אחרי בית הספר עד לבר־המצווה.'
נימוי עבר מבוסטון ללוס אנג'לס ב־1949 כדי לפתח קריירת משחק, למורת רוחם הרבה של הוריו. הם לא באו לאמריקה, הוא נזכר, כדי ש'בנם יסתובב עם צוענים ונוודים. אחי למד אצל הרב יוסף דב סולובייצ'יק. הוא היה תלמיד חכם בעל תואר מ־MIT והפך למהנדס כימיה. אני לא הייתי איש אקדמיה. הייתי חסר מנוחה מדי, והלימודים שעממו אותי מדי.'
'אבל כשבאתי לכאן, אני זוכר שמיד חיפשתי מקום להתפלל בימים הנוראים. קניתי כרטיס לאודיטוריום הבונים החופשיים, שבו התקיימה תפילת ראש השנה המונית. שנאתי את זה! זה היה כל כך לא אישי. לא הייתה תחושת קהילה, לא הייתה עבורי תחושה תרבותית, וכמעט שלא היה דבר רוחני. הייתי רגיל לאנשים הספוגים בתרבות, בקהילה ובתחושה של משפחה המתכנסת יחד. וזה לא היה קשור לכל אלה. אבל חיפשתי את זה כל הזמן.'
הוא מצא חלק מזה בעבודה בתיאטרון היידי, ואף שבארבעת העשורים שחלפו מאז איבד מעט משליטתו ביידיש, שמר על החום שחש כלפי השפה והתרבות. לכן שמח כשלפני כשנה וחצי הזמין אותו תיאטרון Circle in the Square בניו יורק להשתתף באירוע התרמה לייווא, מכון המחקר היידי המרכזי בעיר. הנושא, הוא מספר, היה 'הקשר לסבא' בשפה ובתרבות היידיש.
לקראת האירוע החל נימוי ללמוד יידיש כמה שעות בשבוע עם מורה פרטי. אבל כשהגיע, נדהם לגלות שהוא היחיד שהתכונן לדבר ולשיר ביידיש.
'באתי מתוך ציפייה להיות דובר היידיש המגמגם והמועד של הקבוצה. גיליתי שאנשים שהיו אשפים בשפה לא עשו זאת כלל. אחד שר שיר מכנר על הגג — באנגלית! מה קורה כאן? ובכן, למדתי שבחוגים מסוימים יש תחושה של התחדשות ותחייה, אבל יש גם התנגדות, צד שאומר: בואו נשמור עליה כשפה של לוויה, אבל לא נדבר בה. מאז אותו יום גיליתי בכל זאת שיש התעוררות מחודשת של עניין. יש עכשיו קתדרה ליידיש בהרווארד ותוכנית יידיש בסטנפורד. יש עניין בכליזמר ובספרות ובתרבות היידית שלא היה קודם.'
הקריירה של השחקן עשירה גם בתפקידים יהודיים שאינם ביידיש. הוא גילם את טוביה בהפקת קיץ של 'כנר על הגג'; את מוריס מאירסון, בעלה בנפרד של גולדה מאיר, בסרט הטלוויזיה 'גולדה'; את ניצול השואה מל מרמלשטיין בסרט הטלוויזיה 'לעולם אל תשכח'; את פייגין בהפקת הבמה של 'אוליבר'; ואת גולדמן, היהודי המעונה המתחזה לנאצי במחזה 'האיש בתא הזכוכית' של רוברט שו.
כמובן, קריירת נימוי לא הוגדרה בידי דמויות יהודיות, אלא בידי תפקידו כמר ספוק, הקצין הראשון בעל האוזניים המחודדות, חצי אדם וחצי וולקני, של ספינת החלל אנטרפרייז במאה ה־24. הוא גילם את ספוק לראשונה בסדרת 'מסע בין כוכבים' המקורית של NBC בשנים 1966–1969, ומאז הופיע בשישה סרטי קולנוע של הסדרה, שניים מהם גם ביים. בשנים האחרונות עבר לביים כמה סרטים מצליחים שאינם קשורים למסע בין כוכבים, ובהם קומדיית הלהיט 'שלושה גברים ותינוקת' ו'האם הטובה'.
גם כשגילם את ספוק הצליח נימוי להעניק לדמות נגיעה יהודית, כאשר השתמש במחוות האצבעות המפוצלות של ברכת הכוהנים בבית הכנסת כסימן היד הנלווה לברכה הוולקנית 'חיו חיים ארוכים ושגשגו'. כמה מעריצי מסע בין כוכבים הלכו רחוק יותר וטענו שהגזע הוולקני — יצורים רציונליים להפליא שמקורם בכוכב לכת מדברי קשה — נועד לייצג את היהודים, שהיעדרם מן היקום העתידי הרב־אתני שחזה יוצר הסדרה ג'ין רודנברי, שמת לפני שנתיים, היה בולט.
רודנברי עצמו הכחיש רעיון כזה בתוקף, ונימוי טוען במפתיע שיוצר מסע בין כוכבים — הנערץ בידי המעריצים על שהעניק ליקום הסדרה אתוס ליברלי־אוטופי חזק — 'היה אנטישמי, בבירור. לרודנברי היו עמיתים יהודים; ביל שאטנר ואני היינו שנינו יהודים. למען ההגינות, רודנברי היה נגד דת, ומלבד היותם ישות גזעית־תרבותית, היהודים היו בעיניו קבוצה דתית. אבל הוא בהחלט היה אנטישמי. ראיתי דוגמאות לא רק לאנטישמיות שלו, אלא גם לחוסר הרגישות שלו כלפי השונות של עמים אחרים.'
כמה משחקני סדרת מסע בין כוכבים המקורית פרסמו בשנים האחרונות ספרי זיכרונות חושפניים, ונימוי פרסם לאחרונה גרסה מעודכנת של האוטוביוגרפיה שלו, הפעם בשם 'אני ספוק' (היפריון). הוא דוחה את הרמיזה שהוא ממשיך לטחון את אותה תהילה של מסע בין כוכבים.
'צריך לראות את כל העסק עם מעט הומור', מתעקש נימוי, שוויתר על ההזדמנות לביים או אפילו להופיע ב'מסע בין כוכבים: דורות', הסרט השביעי והאחרון עד כה בסדרה.
'האם האישיות שלי השתנתה בעקבות חוויית מסע בין כוכבים?' הוא שואל. 'כן. האם יחסי לספוק השתנה? כן. בהחלט נוח לי יותר כשאני ברחוב ומישהו קורא לי ספוק. אין לי בעיה עם זה. ספוק הוא עדיין, ובהפרש גדול, הדבר שבזכותו אני מוכר יותר מכול — אין ספק בכך. אבל יש דברים אחרים שאני נהנה לעשות ושהייתה לי הזדמנות לעשות. לא נשללו ממני הזדמנויות, וזה העיקר.'
כמובן, אין פירוש הדבר ששאר העולם כבר השיג את השינויים הפנימיים של נימוי. לפני כמה שבועות, הוא מספר, נכנס למעלית לאחר תור אצל רופא השיניים, ואישה הביטה בו ואמרה: 'אוי, אני יודעת שאתה לא ספוק, אבל בוקר טוב.' 'ובכן, אולי אני כן', השיב בצחוק.
שגר אותי, שלוימי: נימוי עבר ממסע בין כוכבים לשלום עליכם.