בחייו הקצרים והסוערים, שהיו גם עשירים להפליא בדמיון, הסופר הקליפורני פיליפ ק׳ דיק תמרן בין עולמות מתחלפים, ולעיתים סותרים, בקלילות עוצרת נשימה. יצירתו העניקה השראה לשוברי קופות בלתי נשכחים כמו ״בלייד ראנר״, ״זיכרון גורלי״ וכעת גם ״דו״ח מיוחד״ של סטיבן ספילברג.
אחד מאותם עולמות היה אהבתו העמוקה לתרבות ולמוזיקה הגרמנית. דיק היה מעריץ של ריכרד וגנר, הגן על המלחין מפני האשמות באנטישמיות, ובשנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה אף התפעל מן הסער והפרץ הצורמני של המשטר הנאצי. בהמשך התחלפה ההתפעלות בתיעוב לפשיזם ובהערכה ליהודים ולערכי היהדות.
דיק, שהיה אפיסקופלי, עבר ב־1974 חוויה מיסטית של התגלות, שאותה קישר לכתבי ה״אקסגזיס״ שלו ותיעד בשלושה רומנים מאוחרים. באחד מראיונותיו האחרונים, לפני שמת משבץ מוחי קשה ב־1982, סיפר הסופר בן ה־54 כיצד נשבה בקסמו של ״מורה הנבוכים״. אשתו אמרה שהוא כנראה האדם היחיד בעולם שקורא ברמב״ם באותו רגע. ״פשוט ישבתי שם, אכלתי כריך חזיר וקראתי״, סיפר בריאיון לכתב עת. ״זה לא נראה לי מוזר.״
גם התעניינותו המאוחרת בחוויות השואה של מרטין בובר ובפירושיו של הרב יוסף הרמן הרץ לספר דברים לא נראתה לו מוזרה. הרץ, לשעבר הרב הראשי של האימפריה הבריטית, הפריך בעיני דיק את הטענה הנוצרית שהצדק במקרא נוקשה ונטול אהבה.
במישרין או בעקיפין, ליהודים היה מקום בולט ביצירתו של דיק: כארבעים רומנים ומאה ועשרה סיפורים קצרים, שהממסד הספרותי התעלם מהם ברובם בחייו, וכעת הם שדה חלומות למלקטי השלל של הוליווד.
את האנדרואידים הנרדפים ברומן ״האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?״ מ־1968, שעובד לסרט ״בלייד ראנר״, ביסס דיק על חוויית היהודים תחת שלטון גרמני. קודם לכן עסק בה במישרין ברומן המכונן ״האיש במצודה הרמה״ מ־1962. הספר מתרחש בתקופה שבה נכתב, אך בעולם שבו מעצמות הציר ניצחו במלחמת העולם השנייה: הנאצים שולטים בחוף המזרחי של ארצות הברית, והיפנים בחוף המערבי. הוא מתאר באהדה את מצוקתו של אומן יהודי המנסה להימנע מהסגרה למזרח.
ברומן האחרון של דיק, ״The Transformation of Timothy Archer״, מ־1981, הדמות המרכזית מבוססת על ידידו ג׳יימס אלברט פייק: קתולי לשעבר שהפך לבישוף אפיסקופלי. פייק מת לאחר שאבד בוואדי דרג׳ה, סמוך לבית לחם, ב־1969, ונקבר ביפו.
גם ל״דו״ח מיוחד״ יש קשר ליפו. הסרט מבוסס על אחד הסיפורים שדיק כתב בראשית דרכו. סמנתה מורטון מגלמת בו את אגתה, בעלת יכולת לחזות את העתיד, שמחזיקה במפתח לחיזוי מעשי רצח שטרם התרחשו. מורטון צילמה ביפו את ״עדן״ של עמוס גיתאי כשספילברג התקשר והציע לה את התפקיד. בעיניה, האפשרות שנראתה מופרכת כל כך הייתה כמו משהו מתוך, ובכן, רומן של פיליפ ק׳ דיק.
ובכל זאת, בריבוי העולמות שדיק דמיין היו גם גיהינומים מתוצרת יהודית. המפחיד שבהם נופל בחלקה של דמות יהודית ב״הפלישה האלוהית״ מ־1981, אחד מרומני האקסגזיס שלו, על חזרת האל לכדור הארץ בדמות ילד בן עשר שאיבד את זיכרונו. הרב אשר האומלל מסתגר בבונקר זעיר ומבודד, ונאלץ להאזין בלי סוף לביצוע של ״כנר על הגג״ בשמונים ושבעה כלי קשת. אפילו ספילברג לא היה מעלה את זה בדעתו.
שלי טייטלבאום