פרחים בעליית הגג

ביקורות

ג'פרי בלום על בימוי 'פרחים בעליית הגג'

מאת שלדון טייטלבאום

אף שאינו משתווה בעוצמתו לרומן האימה של ו. סי. אנדרוז המנוחה, 'פרחים בעליית הגג' היה ברובו עיבוד נאמן ורגיש של ספרה למסך. למרבה הצער פגם בו סיום מטופש ולא תואם, שנכפה בידי מנהלי האולפן (18:1:38). בסיום ששונה, האם הרוצחת, ויקטוריה טננט, נתלית בשמלת הכלולות שלה. תסריטאי הסרט ובמאייו, ג'פרי בלום, סירב לדבר על האופן שבו הסרט הוצא מידיו ושונה, אבל חברים ועמיתים אמרו שבלום ראה במה שנעשה 'השחתה אכזרית וחסרת רגישות להחריד של עבודתו'.

בלום אמר שניגש ל'פרחים בעליית הגג' כמו לאגדה המוסרת מסר. 'אני חושב שהוא אומר שכאשר אתה מגיע לבגרות, בכל מצב, תגלה שהדלת פתוחה והדרך החוצה ברורה', אמר. 'הסיפור הוא על הילדים האלה, הכלואים בבית שקשה מאוד לצאת ממנו — הדלתות נעולות, החלונות בלתי נגישים, וכלבים מסיירים במקום. אבל מבחינתי הם יכלו לעזוב בכל רגע.'

למעשה, בטיוטת התסריט הראשונה של בלום, ג'ב אדמס, המגלם את האח הבכור כריס, חוזר ממשימת חיפוש מזון בבית ומספר לאחותו קתי, בגילומה של קריסטי סוונסון, שהדלת הקדמית פתוחה. ברור שהילדים היו צריכים רק להכיר במצבם כפי שהוא כדי לעזוב.

אבל כשבלום הציג את תסריטו למנהלי ההפקה ב־Fries Entertainment, הם התנגדו לתפנית העלילתית הזאת. 'הם אמרו: אי אפשר פשוט להשאיר דלת פתוחה', נזכר בלום. 'הילדים האלה עברו כל מיני סוגי גיהינום כדי לנסות לצאת. אני התעקש שכך זה חייב להיות — פשוט לא יכולתי לומר למה עד שלושה חודשים אחר כך, כשפתאום הבנתי שזה בדיוק מה שהספר אומר.'

הבמאי ג'פרי בלום.

בעיבוד הספר הנהיג בלום כמה שינויים בעלילה. הוא צמצם את תקופת שלושים החודשים המתוארת ברומן לעונה אחת בלבד, מאפריל עד אוקטובר. 'אם מסתכלים היטב — אבל מי יעשה את זה? — אפשר להבחין', אמר בלום. 'הקדשנו תשומת לב רבה לבגדים שלהם, לצבע העלים, לכל מה שיכולנו במסגרת המגבלות של סרט קטן.'

למען הקצב הקולנועי הוזזו או הושמטו סצנות אחרות המתוארות בספר. השינוי העלילתי היחיד שבלום סבור שהוא מיותר לחלוטין קשור לדמות שנכללה מפני שהייתה תנאי לעסקה — הסרט לא היה מופק בלעדיה. לטענת בלום, מיותרותה התבררה אפילו לקהל הצעיר שצפה בגרסה הראשונה.

הצרות התחילו באמת כשהמנהלים בפרייס ובחברת ההפצה New World Pictures ניסו להפוך את האימה הפסיכולוגית של אנדרוז לסרט זעזועים מובהק יותר. 'פרייס וניו וורלד פשוט מעולם לא הבינו', אמר בלום, 'שכבר יש קהל עצום של נשים שיבואו לראות סרט של נשים. הן יביאו איתן את החברים והחברות שלהן, וכולנו נצליח יפה. יכולנו לעשות סרט ברמה הזאת, וזה היה יכול לעבוד.'

בלום עזב את ההפקה במחשבה שהסרט 'נאמן לספר בכ־90 אחוז', לדבריו. 'הוא נראה עשיר, היה עקבי, לא התפשר והיה מוזר. במובן מסוים הוא היה כמו סרט מיושן, קצת אופראי. אבל הוא בהחלט אינו קטיפה כחולה.'

בלום אמר שפנו לכמה שחקניות לתפקיד האם האלמנה, אך הן סירבו מפני שלא רצו לגלם אם שרוצחת את ילדיה. 'היינו אומרים: מה קרה לשחקניות? זו לא את — זה תפקיד', נזכר בלום.

היו גם בעיות תקציביות. הסרט דרש תפאורות מורכבות — במיוחד עליית הגג הגדולה מהחיים, שעלתה הרבה מאוד להקמה. 'חרגנו מאוד מהתקציב במחלקת האמנות', אמר בלום, 'והם פשוט לא רצו להוציא מעל סכום מסוים', כלומר 3.5 מיליון הדולר שהוקצו בתחילה לסרט.

יתר על כן, בלום חש שלא ניתן לו זמן מספיק להכנת הסרט, שצילומיו החלו בסוף אוגוסט 1986 והסתיימו באוקטובר. הוא ועמיתיו גם לא הביאו בחשבון כראוי את המגבלות הכרוכות בעבודה עם ילדים, שמותר להחזיקם על הסט רק שמונה שעות ביום. התוצאה הייתה חמישה ימי צילום נוספים במסצ'וסטס, שם נמצאת האחוזה שבסרט. 'ונאלצנו להילחם על כל אחד מהם', אמר בלום.

בסיום מסורבל שהודבק לסרט ולא צולם בידי בלום, כפילה של ויקטוריה טננט, שעזבה את הסט, צונחת אל מותה בשמלת הכלולות לאחר עימות עם קריסטי סוונסון — סצנת זעזוע שדרשו המפיקים.

'העניין בוויכוחים', הסביר, 'הוא שפשוט מושקעת בהם יותר מדי אנרגיה שלילית. אתה מתווכח וצועק וצורח, ובסופו של דבר מקבל את מה שאתה רוצה. אבל אחרי זמן מה יש השפעה מצטברת, ואתה מאבד אנרגיה. עד שקיבלתי את מה שרציתי, כבר לא ידעתי מה לעשות בו. הייתי ממש מותש.'

'פרחים בעליית הגג' נועד במקור לצאת לאקרנים במרץ 1987. אבל פרייס נבהלה. החברה, שעסקיה המשגשגים הם בטלוויזיה ולא בסרטי קולנוע, הזמינה עוד גרסת עריכה. לפי הדיווחים, בלום כתב אז לפרייס ודרש שיורשה לקבוע את העריכה הסופית, אחרת יעזוב את המיזם. פרייס סירבה. בלום הגיב בבקשה להשתחרר מחוזהו איתה. פרייס הסכימה בתנאי שלא יסיר את שמו מן הסרט, החלטה שעל פי מה שסיפר לחבריו אולי עוד יתחרט עליה.

למרבה האירוניה, גילדת התסריטאים פתחה בהליך בוררות לקביעת הקרדיט על כתיבת הסרט, ובאמצע המשא ומתן רווי החרדה שלו עם פרייס, בניסיון להיחלץ מן הפיאסקו, קיבל בלום שיחת טלפון מן הגילדה ובה נמסר לו שהוא יקבל את הקרדיט הבלעדי על התסריט.

בשלב הזה, בסוף אביב 1987, הביאה פרייס את טוני קיידן לביים. קיידן לא ביים קודם לכן סרטים באורך מלא, אך לדברי ג׳ון מיוטו, מעצב ההפקה של הסרט, שעבד גם על ״ליל השביט״ ו״גדת הנהר״, ״הוא הכין שיעורי בית, והצילומים החוזרים של סיום הסרט הושלמו לפי לוח הזמנים״.

מיוטו אמר שבלום דווקא נתן את ברכתו לאנשים שהביא למיזם, כשהתקשרו לשאול אם להסכים להשתתף בצילומים החוזרים. ״כולם אהבו את ג׳פרי״, אמר מיוטו. ״איש לא היה חוזר לעבודה אילו ביקש מהם שלא לעשות זאת.״

ואולם, לדברי מיוטו, הצילומים החוזרים נפגעו ממאבק כוחות בין קיידן לבין מפיק שפרייס צירפה לסרט. ״הוא היה במאי ותיק משנות השישים. הוא עבד פעם על ׳77 סאנסט סטריפ׳. והייתה לו פנטזיה להשתלט. התוצאה הייתה קומדיה משובחת על הסט.״

יתרה מזו, בשלב מסוים החליטה השחקנית ויקטוריה טננט שאינה אוהבת את הדרך שבה דמותה נשלחת לעולם הבא, ועזבה את הסרט. ״עמדנו שם המומים״, אמר מיוטו. ״שאלנו זה את זה שוב ושוב אם היא באמת יכולה לעשות דבר כזה. כנראה שכן, כי היא לא חזרה.״

חבריו של בלום סיפרו שחי בפחד מפני הצפייה בגרסה הסופית של הסרט כשיצא לאקרנים בנובמבר האחרון.