פעילים ערבים־אמריקאים זועמים על כך שהוליווד מלהקת שוב ושוב את בני עמם לתפקידי הרעים
עד לאחרונה דיברו ערבים־אמריקאים המנסים להיאבק במה שהם רואים כהכפשה המתמשכת של הערבים והאסלאם בהוליווד בהערצה על 'עקרון דיסני'.
לפי הגדרת הוועד הערבי־אמריקאי נגד אפליה וארגונים בעלי ברית, 'עקרון דיסני' התייחס לנכונותם לכאורה של כמה אולפנים וחברות הפקה בהוליווד למסור תסריטים הכוללים אזכורים של ערבים למומחים שנבחרו בידי הקהילה, כדי שיזהו אי־דיוקים, סטריאוטיפים והשמצות גלויות. לאחר שנפגעו מהאשמות נגד ערבים ב־1993 בעקבות יציאת להיט האנימציה 'אלאדין', הבטיחו מנהלי דיסני בעל פה לעשות בדיוק זאת. מחלקת האנימציה של החברה אכן כיבדה ברובה את ההתחייבות במהלך יצירת יצירות ההמשך המצוירות, ובהן סרט הווידאו החדש 'אלאדין ומלך הגנבים'.
אבל בסוף אוגוסט התכנסו מנהיגי הקהילה הערבית־אמריקאית מחוץ לשערי אולפני וולט דיסני בבורבנק, קליפורניה, להפגנה, והודיעו שכעת הם מצטערים שלא קראו לעיקרון על שם גוף ראוי יותר. דיסני, האשימו, שוב פוגעת בערבים.
גל הגינוי האחרון מצד הערבים־האמריקאים נגרם משפע סרטי דיסני חדשים, שנראו לא רק כמבזים ערבים ומוסלמים אלא גם כמזלזלים באמריקאים ממוצא וממורשת מזרח־תיכוניים. אחד הבוטים ביותר היה 'אבי הכלה 2', סרט המשך ללהיט מ־1991 בכיכוב סטיב מרטין ודיאן קיטון, שבו הגיבורים מהפרוורים נתקלים במכשול בדמות ערבי־אמריקאי חמדן, גס רוח ומתעלל באשתו ובשכניו. אחר היה 'קאזאם', שבו כוכב ה־NBA האפרו־אמריקאי שאקיל אוניל מגלם שד שילד אמריקאי לבן מצווה עליו להביס המוני נבלים ערבים בעלי אפים מעוקלים. הערבים־האמריקאים התרגזו גם מ'בצבא עכשיו', קומדיית סלפסטיק שבה חיילים אמריקאים הנשלחים למפרץ לועגים בקלות ובטיפשות לערבים, לאסלאם, לקפה מזרח־תיכוני ולבאבא גנוש. רבים מהם גם זעמו על אנקדוטה בגיליון חדש של 'Disney Adventure!', כתב עת פופולרי לילדים, שפורסמה תחת הכותרת 'מוזר אבל אמיתי' ותיארה 'ברכה ערבית מסורתית' שבה נושפים ריח פה רע אל פני האחר עד שאחד הצדדים נרתע.
ג'ק שאהין, עיתונאי ערבי־אמריקאי ופרופסור לתקשורת המונים באוניברסיטת דרום אילינוי, עקב מקרוב אחר יחסה של הוליווד לערבים. במהלך כתיבת כמה ספרים על דימוי הערבים בתרבות הפופולרית, ובהם 'הערבי בטלוויזיה' מ־1984, זיהה שאהין יותר מ־700 סרטים עלילתיים ואינספור סרטים מצוירים שנוצרו בארצות הברית ותיארו ערבים במונחים שלדעתו כמעט זהים לאופן שבו הוצגו יהודים בגרמניה הנאצית.
דוגמאות חדשות לסרטים כאלה, הוא אומר, כוללות את 'שקרים אמיתיים' של פוקס, 'החלטה גורלית' של טיים־וורנר, ורבים מהסרטים שהפיק הצמד הישראלי הגולה לשעבר מנחם גולן ויורם גלובוס. התרבות האמריקאית הפופולרית, כתב שאהין ב'הערבי בטלוויזיה', 'נוטה להנציח ארבעה מיתוסים בסיסיים על ערבים: כולם עשירים להפליא; הם ברברים וחסרי תרבות; הם מטורפי מין בעלי נטייה לסחר בנשים לבנות; והם מתענגים על מעשי טרור'.
'הדימוי ההוליוודי של השייח', למשל, מסביר שאהין בראיון ל־The Jerusalem Report, 'כמעט זהה לדימוי של שיילוק. רואים אותו אף מעוקל, אותן שפתיים עבות, אותו מבט לגלגני מלא שנאה. היהודי שולט בבנקים, הערבי שולט בנפט. היהודי חושק באישה הנוצרייה, הערבי חושק באמריקאית הבלונדינית. האל של היהודי שונה, האל של הערבי שונה. הכול אותו דבר, חוץ מכך שהיהודי לובש גלימה שחורה, והערבי אולי גלימה לבנה.'
הנזק הגדול ביותר, אומר שאהין, נגרם לילדים ערבים־אמריקאים, הנאלצים להתמודד עם דימויים מעוותים ופוגעניים באופן עקבי של דתם, מורשתם, תרבותם וההיסטוריה שלהם.
'צריך להסתיר את הילדים מהטלוויזיה ומבתי הקולנוע. אבל מפני שאי אפשר באמת לעשות זאת, מקבלים הכחשה של המורשת, בושה. איש אינו רוצה להודות שיש לו שורשים ערביים. התוצאה אצל ההורים היא תחושת חוסר אונים — שכולם בתעשיית הבידור שונאים אותם.'
ערבים־אמריקאים אחרים היו חדים עוד יותר בביקורתם על הוליווד ועל אליטת הכוח שלה, שרובה יהודית, במיוחד דון בוסטאני, נציג הליגה הערבית־אמריקאית נגד אפליה, שנעשה לאחד ממובילי המחאה הנוכחית נגד דיסני. לטענתו, חלק גדול מההכפשות נגד ערבים בהוליווד הוא מעשה ידיהם של יהודים הסבורים שבדמוניזציה של ערבים הם עשויים לשרת את ישראל.
'אתה ואני יודעים', אומר בוסטאני, נשיא משותף של גוף הביקורת ההוליוודי Media Imagery Coalition, 'שמרלון ברנדו צדק בהחלט כשציין שיהודים מנהלים את הוליווד. מקבלי ההחלטות, נותני ההוראות, הם יהודים, לגמרי בלי יחס למספרם באוכלוסייה. אני משוכנע שאנשים המזדהים עם ישראל מרגישים שהשמצת ערבים מסייעת למטרה.'
יש לציין שבוסטאני הוא גם פעיל אנטי־ציוני מקומי מוכר, שכמה מהשקפותיו זוכות לביקורת אפילו מצד ערבים־אמריקאים אחרים. 'אני חושב שמה שדון אומר אולי נכון בכמה מקרים מוגבלים', מציין שאהין, 'במיוחד אם מדובר, למשל, בגולן־גלובוס. אי אפשר להסתכל על מכלול יצירתם ולהסיק אחרת. אבל זו שטות גמורה לומר שרק מפני שמישהו יהודי יש לו סדר יום פוליטי. ברגע שאתה עושה את זה, אתה עושה בדיוק מה שיוצרי הסרטים האלה עושים. אתה עוסק בהסתה נגד יהודים.'
במאי סרטי הפעולה אבי נשר, אחד מכמה ישראלים הפועלים בתעשיית הקולנוע בלוס אנג'לס, דוחה את האשמת בוסטאני מטעמים אחרים. הוא מציין שלהוליווד כמעט אין שום עניין לעסוק בדרך כלשהי בסכסוך הערבי־ישראלי. המאבק בין ערבים ליהודים נחשב עניין שנוי במחלוקת, שכעת צריך גם לאפשר לו פרשנות עמומה, וסרטים אמריקאיים שנגעו בנושא ספגו ביקורות קשות ונכשלו מסחרית.
במקום זאת, טוען נשר, היוצרים עדיין לא מצאו את הנבלים הגנריים שהוליווד זקוקה להם כדי לקיים את סרטי הפעולה וההרפתקה שהקהל ממשיך לרצות, ומתקשים להמציא חדשים. 'הגרמנים נתנו לנו נסיעה טובה במשך כ־45 שנה', הוא אומר, 'ואז הפסיקו להיות מעניינים. ברית המועצות איננה, שחורים ואינדיאנים כבר אינם מטרה לגיטימית, וכולנו משועממים עד דמעות ממבריחי סמים דרום־אמריקאים. אז מי נשאר? האם יצירת סטריאוטיפים על ערבים היא גזענית? בוודאי. אבל כל עוד יש חברה שהמחשבה הראשונה שלה כשמטוס פאן אם או TWA נופל היא שהערבים עשו זאת — וכל עוד איראן, סוריה ועיראק מממנות את המעשים הללו ולוב מסרבת להסגיר את המבצעים — תראה את הגזענות הזאת משתקפת בתרבות הפופולרית.'
נשר מציין שב'שקרים אמיתיים' דאג התסריטאי והבמאי ג'יימס קמרון להעניק לכוכב ארנולד שוורצנגר שותף ערבי־אמריקאי גיבור, כניגוד לנבלים הטרוריסטים המוסלמים. אבל אפילו נשר, איש קומנדו ישראלי לשעבר, אומר שנרתע בזעם מההומור החולני בסצנה שבה עוזי המושלך במורד מדרגות קוצר בשוגג חדר מלא ערבים.
'היו אמורים לצחוק? נלחמתי בערבים והיו לי חברים ערבים, אבל זה היה ביטול מוחלט של האנושיות של קבוצה.'
שדרן מוזיקת הפופ ופעיל הציבור הערבי־אמריקאי הבולט קייסי קאסם מודה שסילוק בעיות כמו יצירת סטריאוטיפים על אזרחי החברה האמריקאית יצריך עשורים, אם לא דורות. אבל כדי שתהיה התקדמות, הוא אומר, חברות כמו דיסני חייבות לשבת לשולחן, שבו יוכלו להקשיב לחששות של מי שחשים שנפגעו. אלא שהבעיה עם דיסני היא שאינה באה לשולחן. מכתבים ושיחות טלפון ממנהיגי קהילה ערבים־אמריקאים זועמים למנהלים הבכירים של דיסני מייקל אייזנר, ג'ו רות ומייקל אוביץ, כולם יהודים, לא זכו למענה, וכך גם ההפגנה הציבורית ב־22 באוגוסט. דיסני גם סירבה לדבר עם ה־Report.
'אם יהודים היו מושמצים או מוכפשים ואחר כך לא מצליחים ליצור קשר עם דיסני', אומר קאסם, 'מה לדעתך היה קורה? נראה לי שקולותינו נשמעו והתעלמו מהם לחלוטין. כל הכפשה של כל גזע או דת היא פסולה, כולל כל הסתה נגד יהודים או השמצת ישראל במדינות ערב. עלינו לבנות גשרים כדי להבין אלה את אלה, ולא לפחד אלה מאלה.'