עם אלבום חדש, סדרת ספרי תעלומה מצליחה וסרט בהכנה, ״הג׳ובוי מטקסס״ קינקי פרידמן שוב דוהר קדימה.
לפני שני עשורים, כסולן להקת קאנטרי ומערבונים פולחנית בשם ״טקסס ג׳ובויז״, הסתובב ריצ׳רד ״קינקי״ פרידמן ברחבי אמריקה ושר בקול שירים כגון ״למה את מנתחת את האף, ילדה״, ״כבר לא עושים יהודים כמו ישו״ ו״שימי את הביסקוויטים בתנור ואת הלחמניות במיטה״.
״הרבה אנשים״, נזכר פרידמן בשיחת טלפון מהקרוואן בקרוויל שבטקסס, שהוא חולק עם שלושה חתולים וארמדיל מחמד, ״פשוט לא הצליחו לעבור את השמות של שירים כמו ‘רכב עליהם, ג׳ובוי’, או בכלל את שם הלהקה. זה הקפיץ הרבה אנשים״.
חמש־עשרה שנה אחרי שהג׳ובויז התפרקו בגלל סכסוכים פנימיים, עסקאות גרועות עם חברות תקליטים ועולם שלא היה מוכן לגמרי לתעלוליהם, הוציא פרידמן בחברת התקליטים הפרטית שלו Fruit of the Tune מארז של שני תקליטורים עם הופעות חיות שלא נשמעו קודם. האלבום, ״בריתות ישנות והתגלויות חדשות״, נמכר כעת בחנויות תקליטים ובקו הטלפון 1-800-KINKY. רולינג סטון, שתיאר את פרידמן כ״האנק ויליאמס שעבר מוטציה עם שקי גרין״, כינה את האלבום ״תענוג אמיתי למי שאוהבים לרקוד טו־סטפ ובו בזמן לחלל את הקודש״.
פרידמן, בן 48 כיום, עובד בעיקר כסופר תעלומות. שישה ספרי מתח כבר תחובים מאחורי אבזם הפליז הגדול שלו, והסכם חדש לשלושה ספרים עם סיימון אנד שוסטר מציץ מתחת לכובע הסטטסון הלבן והבוהק. בכל אחד מהם מופיע ״הקינקסטר״ כגיבור שלו עצמו: זמר קאנטרי לשעבר, קודר, חד לשון ואוהב חתולים, שהפך לבלש פרטי בגריניץ׳ וילג׳.
פרידמן מתכונן כעת גם להפיק סרט על פי הרומן השני שלו, ״תיק לון סטאר״, שלדבריו עוסק ב״זמרים עטויי נצנצים בקפה לון סטאר בניו יורק, שמתחילים למות במגפיים המעוטרים בעבודת יד שלהם, כשמילות שיר של האנק ויליאמס בידיהם״. הוא טוען שגייס חמישה מיליון דולר לפרויקט, ומקווה להתחיל לצלם בחורף הזה.
פרידמן הוא בנם של פסיכולוג משיקגו ושל קלינאית תקשורת, שעברו לטקסס בתחילת שנות ה־50 כדי להקים מחנה קיץ יהודי, ובוגר לימודים כלליים באוניברסיטת טקסס באוסטין. הוא החל לכתוב שירים בסוף שנות ה־60, כמתנדב בחיל השלום בבורנאו.
ב־1973 היה פרידמן בנאשוויל, הרכיב להקה ונתן לה שם בהשראת בוב וילס והטקסס פלייבויז. הטקסס ג׳ובויז חתמו עם ונגארד רקורדס, חברת פולק קטנה, ויצאו לדרכים.
באותה תקופה להקת קאנטרי אתנית לא הייתה חידוש גדול. ההתרחבות המסחרית של הקאנטרי בשנות ה־60 משכה אנשים מקבוצות אתניות שונות, שביקשו לחדור לקונצנזוס האנגלו־פרוטסטנטי של התעשייה. קתולים, היספנים, שחורים ומיעוטים אחרים ניגנו בלהקות בלוגראס וקאנטרי, ובייחוד בהרכבי קאנטרי־רוק.
בשנתם הראשונה סיירו הג׳ובויז המקוריים — קנת ״סנייקבייט״ ג׳ייקובס, ג׳ף ״ליטל ג׳ופורד״ שלבי והלא־יהודים בילי סוואן, וילי ״הסיני המזמר״ פונג יאנג ותומס ״ויצ׳יטה״ קלפפר — בברים של קאנטרי ובמרכזי הסטודנטים היהודים הלל. אלבומם הראשון, ״נמכר לאמריקאי״, יצא ב־1973 והצליח להעליב יהודים וגויים במידה שווה במילים כגון:
״כבר לא עושים יהודים כמו ישו / הם לא מפנים את הלחי השנייה כמו פעם״.
למרות אופיו המזלזל לעיתים קרובות של החומר, הג׳ובויז מעולם לא היו רק גימיק. רבים משירי ״נמכר לאמריקאי״ זכו להשמעות נאות בתחנות רדיו של קאנטרי. ב־1974 הקליט פרידמן אלבום שני, ״קינקי פרידמן״, בסיוע כוכבי קאנטרי מבוססים כגון וילי נלסון, שהפיק אותו, וויילון ג׳נינגס. באלבום השלישי והאחרון, ״לאסו מאל פאסו״, הופיעו שמות גדולים נוספים: בוב דילן, רינגו סטאר ואריק קלפטון.
בשיאם היו הג׳ובויז גדולים דיים להופיע בגרנד אול אופרי בנאשוויל, שם הוכרז קינקי כ״היהודי המלא הראשון שמנגן אי־פעם באופרי״. ב־1976, בשיא תהילתו, הצטרף למסע ההופעות Rolling Thunder של בוב דילן.
אבל, כפי שפרידמן אוהב לספר, ״המרחק בין הלימוזינה לביב קצר״. כשכוכבו החל לדעוך, פתח בקריירת סולו. ב־1979 עבר לניו יורק ויצר לעצמו נישה בקפה לון סטאר, שהיה אז מרכז סצנת הקאובוי העירוני. הוא הופיע בקביעות עם הרכבים מזדמנים והפך למעין מוסד של ימי ראשון בערב.
אירוע ברחובות מנהטן ב־1984 הוביל את פרידמן ישירות לקריירה השנייה והמוצלחת יותר שלו ככותב. לדבריו, יצא מדירתו בווילג׳ לקנות סיגרים והבחין באישה בבנק, שאדם ״שעיניו התרוצצו יותר מכפי שמקובל באופנה״ מכה אותה, בעוד שעוברי אורח בוהים. פרידמן הסתער דרך דלת הזכוכית והציל אותה, כשהוא מרתק את התוקף עד בוא המשטרה. למחרת, כשעיתונים היללו את מעלותיו, פנה פרידמן מלא ההשראה היישר למכונת כתיבה.
הרומן הראשון שלו, ״זמן להרוג בגריניץ׳״, נדחה בידי 17 המו״לים הראשונים שראו אותו. ״כמובן״, אומר פרידמן, ״הבנתי שיש לי כאן משהו חם מאוד״. הוא צדק: המו״ל ה־18, ויליאם מורו ושות׳, קנה את הספר, שנמכר בכ־15,000 עותקים בכריכה קשה. בכריכה רכה נמכרים הרומנים שלו בממוצע בכ־100,000 עותקים. המבקרים היו נדיבים במפתיע כלפי עבודתו, ובין מעריציו סופר התעלומות המהולל רוברט פארקר, יוצר ״ספנסר״, האומר כי ״יש לו עין נפלאה לפרטים, הבנה טובה של אירוניה, אותו סוג של חוש הומור שיש לי ומצפון חברתי נאה״.
עם הצלחת סדרת התעלומות החלה הוליווד לחזר. חברת Imagine Entertainment של הבמאי רון הווארד רכשה אופציות לזכויות הקולנוע של הספרים. אבל האופציות פקעו והפרויקטים לא הולידו דבר, לאחר שעלו ברובם על שרטון הליהוק.
״ראש סוכנות גדולה שאל אותי פעם איך ארגיש אם אדי מרפי יגלם אותי בעיבוד לאחד הרומנים שלי״, נזכר פרידמן. ״שם גדול אחר היה גייב קפלן, כוכב ‘ברוך שובך, קוטר’. מאז נאלצתי להתמודד עם שלל הצעות מטורפות. תמיד אמרתי שהאדם היחיד שיוכל כנראה לגלם אותי טוב יותר ממני הוא וורן אוטס״, שחקן המערבונים המנוח.
פרידמן עדיין מקבל הצעות על הספרים. האחרונה באה מחברת ההפקה של דולי פרטון, שהציעה סדרת טלוויזיה עם זמר הקאנטרי מק דייוויס בתפקיד קינקי. אבל קינקי נחוש לגלם בעצמו על המסך את האלטר אגו הספרותי שלו.
״הבנתי״, אומר פרידמן, ״שכדברי חברתי הנוכחית, מיס טקסס לשעבר ג׳ו תומפסון: אם זה יקרה, זה תלוי בי״.
לאחר שמצא מממנים פרטיים ששמותיהם לא נמסרו, הוא מאמין שהגרסה הקולנועית של ״תיק לון סטאר״ כבר כמעט בתוך תיק האוכף. לדבריו, כמה אמנים, ובהם בוב דילן, וילי נלסון, קריס קריסטופרסון ודניס הופר, הסכימו להופיע בסרט.
ואף שפרידמן עדיין מתכנן לגלם את עצמו, הוא מוסיף בצניעות: ״אם הריסון פורד יציע את עצמו, אהיה מוכן לוותר על תפקיד הקינקסטר״.
הקינקסטר: ״ג׳ובוי מטקסס״ שהפך לבלש פרטי בתפוח הגדול.