אם תשאלו אותו במה הוא עוסק, מומחה הבינה המלאכותית מרווין מינסקי יאמר לכם שהוא פסיכולוג רובוטים. או אולי רובוטיקאי. מדען המחשבים מ־MIT מתייחס ברצינות רבה להגדרות האלה, וגאה בקשר שלו עם האיש שהמציא אותן, אייזק אסימוב.
מינסקי אומר שהמקצועות האלה לא היו קיימים עד שהופיעו ביצירותיו של אסימוב, מחבר ספרי המדע והמדע הבדיוני שמת ביום שני בניו יורק.
מינסקי, האומר שאסימוב היה ההשראה של ילדותו ובהמשך חברו, תואר כאדם החי הדומה ביותר לאחת הדמויות הבדיוניות הוותיקות ביותר של הסופר: פסיכולוגית הרובוטים סוזן קלווין, שתפקידה היה לטפל בבעיות ההתנהגות של רובוטים. ואכן, אילולא נתקל מינסקי בסיפורי הרובוטים בדפי המגזין Astounding Science Fiction של ג׳ון קמפבל בראשית שנות ה־40, ייתכן מאוד שתחום הבינה המלאכותית המתקשה להתבסס היה מאבד את אחד ממאורותיו.
״אני זוכר שקראתי את סיפורי הרובוטים הראשונים והחלטתי שאבנה אותם״, נזכר מינסקי, בן 62. ״סיפוריו שאלו איך אפשר בכלל להקנות שכל ישר למכונה, וזה דבר שהקדשתי לו את חיי״.
מינסקי לא היה היחיד שקיבל השראה כזו. סטנלי שמידט, פיזיקאי העורך כיום את אנלוג, המגזין שצמח מ־Astounding, אומר שאסימוב סיפר לו פעם שלפחות מחצית המדענים היצירתיים שפגש אי פעם ייחסו את הקריירה שלהם לחשיפה מוקדמת למדע בדיוני.
״לא ראיתי שמישהו ערך מחקר יסודי״, הוא אומר, ״אבל אני עצמי הכרתי לא מעט מדענים, ונראה לי שאסכים עם ההערכה הזאת. אנשים כמו אסימוב, רוברט היינליין, ארתור סי קלארק וריי ברדבורי כתבו על דברים שנשמעו פנטסטיים, אבל איכשהו שכנעו ילדים כמוני שהם אפשריים. עצם קיומה של תוכנית החלל נובע מכך שהם שתלו במוחם של חבורת ילדים מבריקים את הרעיון: היי, אנחנו יכולים לעשות את זה״.
מהנדס המעבדה להנעה סילונית ג׳ורג׳ קרלייל, בן 39, היה אחד הילדים האלה. ומבין ענקי הסוגה, אסימוב משך אותו יותר מכולם.
״כילד בן 11 שקרא ספרים כמו טרילוגיית ׳המוסד׳״, הוא אומר, ״הייתי פשוט נדהם מן האפשרויות. נמשכתי במיוחד לאמונתו של אסימוב שתקום תרבות טכנולוגית רציונלית שתעניק לעולם כיוון ותציל אותנו מכאוס ומחוסר היגיון. זה היה משכנע מאוד עבור נער שעדיין לא הבין לגמרי שחוסר היגיון עשוי להיות חלק מן הטבע האנושי לא פחות מן הרצון ללמוד עוד על המדע״.
אסימוב היה ביוכימאי בהכשרתו, אך כסופר מדע בדיוני זכה להערצה הרחבה ביותר, וכך העדיף לראות את עצמו. התפיסה הרציונליסטית שלו להתנהגות רובוטים והעברת ״שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומית״ של אדוארד גיבון אל הזירה הכלל־גלקטית של ״המוסד״ — עם הפסבדו־מדע החזויי ״פסיכוהיסטוריה״, שלדברי שמידט נראה כיום שהוא מתפתח למעשה למדע אמיתי — חוללו מהפכה של ממש במדע הבדיוני המוקדם של מגזיני הספרות הזולה. ״איש אינו יכול לכתוב כיום מדע בדיוני בלי שהושפע מסדרת ׳המוסד׳ שלו״, אומר הסופר גרג בר.
אסימוב, שפרסם כ־500 ספרים, היה מסביר יעיל להפליא של מדע, בספרי עיון כמו גם בסיפוריו. פיטר ניקולס, המתגורר באוסטרליה ועורך ״אנציקלופדיית המדע הבדיוני״ ו״המדע במדע הבדיוני״, סבור שאסימוב היה ״עיתונאי מדע גדול יותר משהיה סופר מדע בדיוני — אולי הטוב מכולם״. הסופר הניו־יורקי בן בובה מסכים, ומאמין שאסימוב ״עשה יותר לחינוך האמריקנים במדע מכל מערכת החינוך שלנו, מחוף לחוף״.
לדברי בובה, גאונותו האמיתית של אסימוב הייתה יכולתו ״לקחת כל נושא תחת השמש ולכתוב עליו בבהירות ובפשטות כאלה שכל מי שיודע לקרוא יוכל להבין אותו״.
״תפקידו כמסביר היה עצום״, אומר מינסקי מ־MIT. ״ההסברים שלו תמיד היו נכונים ולעניין. הוא דיבר לכל אדם בכל גיל, ולא היה יומרני. אם מסתכלים על מפיצי מדע אחרים, כמו סטיבן ג׳יי גולד, הפליאונטולוג מהרווארד, או אפילו קרל סייגן, האסטרונום מקורנל, מקבלים שיעור באנגלית. נפלא לקרוא אותם או לשמוע אותם מדברים, כי תמיד לומדים מילים וסגנונות חדשים. אבל כשמקשיבים לאסימוב... הוא פשוט מספר לך משהו״.
למרות השפעתו העמוקה על דורות של מדענים אמריקנים, אסימוב הסתייג באופן מוזר מפגישה פנים אל פנים עם פירות דמיונו. מינסקי נזכר בניסיונותיו הכושלים להציג לאסימוב כמה רובוטים אמיתיים שבנה בראשית שנות ה־60. אסימוב סירב במשך כמעט עשור, בטענה שמפגש עם רובוטים בשלב מוקדם כל כך בהתפתחותם יהיה מדכא.
״הוא אמר: ׳אם אבוא ואסתכל עליהם, אהיה תקוע בעבר׳. חשבתי שהיה חכם מאוד מצדו להבין שאם מביטים במשהו בראשית דרכו, הוא ימשוך אותך למטה במקום למעלה״, אומר מינסקי.
רוברט סזרון, סגן מנהל התוכנית בצוות האסטרטגיה והפיתוח של רשת החלל העמוק במעבדה להנעה סילונית, אומר שיהיה עסוק בהשלמת הפערים בתוצרתו הפורה של אסימוב. סזרון, בן 39, קורא מדע בדיוני שנים רבות, אבל משום מה מעולם לא הגיע לאסימוב.
״לפני כשלוש או ארבע שנים החלטתי שבאמת כדאי שאקרא את סדרת ׳המוסד׳ אם אני רוצה לקרוא לעצמי חובב״, הוא אומר. ״ניגשתי לזה במחשבה שזה כנראה לא יהיה טוב כל כך. כמה שטעיתי. זה היה אולי המדע הבדיוני הטוב ביותר שקראתי אי פעם, והייתה בו אחת הדמויות הגדולות ביותר שהומצאו בספרות — עריץ מוחלט שאתה מרגיש כלפיו אהדה״.
״איני יכול לחשוב על מישהו אחר שיכול לעורר השראה במידה כזאת״, אומר קרלייל מן המעבדה להנעה סילונית. ״אולי יש משהו ייחודי בתקופה, בעידן שאחרי המלחמה, כשאפילו בצל פטריית הפיצוץ הגרעיני אנשים היו משוכנעים איכשהו שהמדע והטכנולוגיה יוציאו אותנו מן השממה.
״אסימוב יכול היה לפנות לאמונה במבנה הרציונלי של הדברים, אמונה שקשה יותר לפנות אליה כיום״, הוא אומר. ״נעשינו שבעים וציניים יותר, ומסיבה טובה. יש תחושה שחלק גדול מן ההבטחה הזאת הגיע גם במחיר כבד. אני חושב שהוא מייצג תקופה קצת יותר תמימה. אבל אני שונא לחשוב שבתהליך שבו נעשינו מנוסים וחכמים יותר באשר למגבלות הטכנולוגיה והמדע שלנו, החלפנו את האמונה הזאת בציניות מוחלטת כלפי העתיד״.
צילום: אייזק אסימוב.