Foundation: כתב העת הבין־לאומי למדע בדיוני

שלדון טייטלבאום ועמנואל לוטם, עורכים. ׳Zion’s Fiction: אוצר הספרות הספקולטיבית הישראלית׳, הוצאת מנדל וילאר, 2018, 320 עמודים, 19.93 ליש״ט, ביבוא בלבד. ביקורת מאת ולרי אסטל פרנקל. ׳Zion’s Fiction׳ לא רק מכיר לקוראים את הסוגה המרתקת של המדע הבדיוני הישראלי, אלא גם מספק היסטוריה שלה מראשיתה ועד ימינו. אחרי הקדמה קצרה מאת רוברט סילברברג, מציגים העורכים מסה מקיפה על המכשולים בתרבות הישראלית המודרנית המפרידים בינה לבין הספרות הספקולטיבית בסגנון האמריקני. אפילו במדינה שנוסדה על חלום אוטופי, המתיישבים הראשונים היו מעשיים. כשהאלימות באה בעקבותיהם, הישראלים השתמשו בספרות ככלי להתמודדות, אבל כזה המבוסס על ריאליזם קסום ועל דיסטופיה בעתיד הקרוב — כלומר, ספרות ספקולטיבית הקשורה קשר הדוק לעולם האמיתי. לכן קוראים המחפשים משהו מעבר לאלפים או לאופרת חלל ימצאו כאן את מבוקשם. יש אסקפיזם לכל אורך הספר, אבל הוא נשאר קרוב לבית, עם שאלות ׳מה אילו׳ של עולמות חלופיים ותוצאות מפתיעות, המלוות באיורים בשחור־לבן. סיפור הפתיחה, ׳ריח פרדסים׳ של לביא תדהר, מתרחש בתחנה המרכזית, לשעבר תל אביב, שכיום היא ערבוב של תרבויות החיות ברעות. משפחת הגיבור קשורה בזיכרונות העוברים בירושה — אלגוריה מצוינת לישראל עצמה. ׳לשרוף את אלכסנדריה׳ של קרן לנדסמן מציג חיילים ישראלים המועברים אל הספרייה השמינית של אלכסנדריה בשנת 3067. כשהם מתפעלים מן הספרים, נווה מדבר בתוך מלחמתם בחוצנים פולשים, הסיפור מביע בעת ובעונה אחת אהבת ספרים ואת תפקידם כאמצעי מילוט במובן המילולי. ׳האיטיים׳ של גייל הרבן מתחיל במחנה ריכוז. האיטיים הם בני אדם שלא עברו שינוי, וכעת הם נדחקים, כמו הניאנדרטלים, בעקבות התפתחות חדשה באבולוציה האנושית. אף שהמספר נרתע מגופם הוורוד של האיטיים, הוא רואה סוג של יופי בחייהם הפראיים. הוא אף מוסיף שהם היו משמידים זה את זה אלמלא חמלת בני עמו. עם זאת, צביעותו ברורה, ותיאורו את האיטיים כמגפה מנוונת רומז במפורש לנאציזם. אף שהמסגרת הסיפורית היא מדע בדיוני, הנחת היסוד של הסיפור מציאותית במובהק עד כאב.

ב׳נערה מושלמת׳ של גיא חסון יש טלפתים שיכולים לקרוא מחשבות גם שבעה ימים לאחר מות הגוף. הגיבורה נלקחת למתקן אימונים מיוחד, שבו היא מנהלת את חדר המתים ונמשכת אל עברו של אחד הנבדקים. מדובר באישה צעירה הדומה לה מאוד, המושכת אותה ולבסוף משתלטת על תודעתה הערה. כשהגיבורה מבקשת סגירת מעגל, היא מוצאת אותה בעצמה באמצעות השלמת מסעה של האישה האחרת. הדמויות העמוקות והליריות הן כאן הכול, ואישיויותיהן המורכבות להפליא לופתות את הקורא. כמה סיפורים מתמקדים בסכנות חיי היום־יום. ׳עכברי שטרן־גרלך׳ של מרדכי ששון מדגיש כיצד ניסוי שנעשה מתוך כוונות טובות יוצא משליטה. עכברים שעברו שינוי גנטי פולשים לבתים וגדלים לממדי חמורים. התחרות על מרחב המחיה מרמזת באופן חריף לסכסוך הישראלי־פלסטיני. ׳צייד הכוכבים׳ של נאוה סמל מעצב דיסטופיה נוגעת ללב של אובדן — אין כוכבים, והגיבור חושש שאלוהים אינו יכול לראות את בני עמו דרך הערפיח המזוהם. ב׳המאמינים׳ של ניר יניב, אישה מתפצלת לשניים בצורה גרוטסקית. חטאים נענשים ממש במוות ב׳יד אלוהים׳. המספר מתיידד בהדרגה עם מלאכים שירדו לארץ, בסיפור המשולב עם מגדל בבל. כשהוא מגלה את ייעודו האמיתי ומוצא את מקומו ביניהם, הסיפור הופך ללירי. הוא סוריאליסטי, יפה וגרוטסקי בעת ובעונה אחת, כשהעלאתו למעמד אלוהי מלווה בנטישה שמוחצת אותו ממש. האמונה היא מרכזית בסיפור — אלוהים אינו זקוק לאמונת בני האדם, אף שהם מציעים אותה, או לפולחנם, אף שהוא דורש אותו. הסיפור בוחן את הקשר ההדדי בין בני האדם ואת הניגוד בינו לבין החיפוש אחר האלוהי. ׳חלומו של אדם׳ של יעל פורמן יוצר יקום שבו אנשים יכולים למשוך אליהם אדם אחר בכוח החלומות. סיפורים אחרים מלאי דמיון באותה מידה: תחרות חידות נקשרת ביכולת לחיות לנצח. קדוש בעל כוחות ריפוי, ואחריו עב״ם, מגיעים לתל אביב. אישה מתחתנת עם המוות ומגלה לא רק כוחות חדשים ומפתיעים אלא גם את הגשמת ייעודם של כל יהודי העולם. ׳מקום טוב ללילה׳ של סביון ליברכט מציג קהילה קטנה לאחר האפוקליפסה המתכנסת יחד, כשהגיבורה הישראלית נאבקת להחליט עד כמה תרחיק לכת כדי לשמר את המין האנושי. הנחות היסוד האלה כולן מפתיעות ולא שגרתיות — בהחלט טעימה ממשהו חדש, עוד לפני התפניות המסיימות. סיפורים אחרים עוסקים יותר בעצמם. ׳אפשרויות׳ של אייל טלר מתחיל במספר, סופר פנטזיה, שהרג זקן ללא כל סיבה. הוא שוכב במיטת בית חולים ומנסה להבין הזיות ומציאות ששונתה בידי מכונת זמן. המספר מתייעץ עם מעין חוזה, היכול לראות את המסלול שהיה נוצר מבחירות חלופיות. וכך, כשהסופר הספקולטיבי מתייעץ עם אדם העוסק בספקולציה, גם הסיפור הזה נעשה מטא־ספרותי באופן מחוכם. בעומק נוסף מגלה הסיפור שחברו של סיימון, ריי ברדבורי, כתב דמות המבוססת עליו, והסיפור נותר כהתייחסות ספירלית למציאויות בדיוניות של סופרים המשפיעות על העולם האמיתי. ב׳במראה׳ של רותם ברוכין, דניאל סודקת מראה ורואה דרכה גרסה חלופית של עצמה — אחת שלמדה לימודי מגדר במקום ספרות וסירבה למשרה בהוצאה לאור. מתברר שדניאל יכולה לגנוב דברים מגרסאותיה האחרות — את אהובה שאבד, את חתולה שמת וכעת נותר בחיים. הסיפור משחק בקורא ומותיר אותו לא בטוח איזו

דניאל מסיימת את הסיפור, שכן גם ביצירה קצרה כל כך הדמויות והמציאויות מוטלות בספק. בסיפור האחרון, ׳הם היו חייבים לעבור׳ של שמעון אדף, הדודה תהילה, אמנית, מכניסה לביתה שני ילדים מפוחדים וחולקת עמם את מאגר כתבי העת שלה. תהילה מתבדחת שכאשר גברים נמאסים עליה היא הורגת אותם ולוכדת את מהותם בתוך משהו שהיה חשוב להם. בינתיים קוראת אביבה, הגיבורה הצעירה, את ׳מנזר נורת׳אנגר׳, המקביל לחייה באופן מחוכם, שכן היא חוששת שהמארחת שלה מסתירה סודות אפלים. אחיה הקטן נעם אוהב את הסיפורים ומתחיל לקרוא דמויות אל תוך החיים כדי שיעזרו לו להתגונן מפני בריונים. לבסוף הוא קורא את ׳5,271,009׳ של אלפרד בסטר, על מכשף, ומזמן עזרה על־טבעית נוספת, בלי שאכפת לו שהדמות תשאב את נשמות הילדים. מן ההתחלה ועד הסוף, האסופה מענגת, מלמדת ומעשירה — לקוראים המחפשים משהו שונה, זו פנינה אמיתית.