תחנה של ״חופש ביטוי״ משדרת מנה של ארס אנטי־יהודי.
במשך יותר משלושים שנה מילאו KPFK-FM ושאר חמש התחנות של רשת פסיפיקה תפקיד אנטי־ממסדי בשידורי החוף המערבי. כחלוצות רדיו ״חופש הביטוי״ במימון המאזינים, פרצו התחנות דרך בסיקור המהומות בגטו השחור ואטס בלוס אנג׳לס ובסיקור המחאות נגד מלחמת וייטנאם בשנות ה־60. סיקור המזרח התיכון וישראל בתחנה היה אוהד לצד הפלסטיני עוד לפני שהדבר נעשה אופנתי בתקשורת הממוסדת.
אבל הדברים הגיעו לרמה חדשה בשידור התרמה בן שלושים שעות בפברואר, שכונה ״סוף שבוע לשחרור המחשבה האפריקנית״. התוכנית, שהפיק ד״ר קוואקו פרסון־לין, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת מדינת קליפורניה בדומינגז הילס, שידרה רצף אמירות אנטישמיות שכמה מעובדי KPFK, יהודים ולא־יהודים, התקשו לעכל. אחדים מאשימים בזעם את הנהלת התחנה בסירוב לטפל בנחרצות במה שהם רואים כעת כדפוס מבוסס של הפצת שנאה והתגרות ביהודים, המתבטא בשידורים שבועיים המוקדשים לקהל המקומי האפרו־אמריקני והקריבי.
לפי דיווחים שפורסמו, חלק ניכר מ״סוף השבוע״ עסק במיוחד ביהודים. האקדמאי השחור מדטרויט ד״ר יוסף בן־יוחנן — הטוען שגדל כיהודי אורתודוקסי — אמר למאזינים שהיהודים גנבו סיפורי תנ״ך ממצרים שחורים; הקיצוני המוסלמי לואיס פרחאן אמר שתתחיל ״הריגה״ של מדכאים לבנים; וד״ר ליונל ג׳פריס, פרופסור ללימודים אפרו־אמריקניים בסיטי קולג׳ של ניו יורק, שהיה לאחרונה במוקד מחלוקת בשל אמירות אנטי־יהודיות, הרצה על לוחמה אינטלקטואלית אפריקנית.
ההתקפות לא היו הראשונות ששודרו ב־KPFK-FM. בדצמבר, למשל, אמר סטיב קוקלי, עוזרו לשעבר של ראש עיריית שיקגו המנוח הרולד וושינגטון, שפוטר בבושת פנים, שנגיף האיידס הומצא בידי רופאים יהודים כדי להרוג תינוקות שחורים. ההאשמות הובילו להתפטרותו הכפויה של קוקלי, שהוא שחור. קוקלי גם קרא להפוך את לוס אנג׳לס לקראון הייטס נוספת — השכונה בברוקלין שבה פרצו בשנה שעברה מהומות נגד יהודים אחרי שילד שחור נהרג ממכונית שנהג בה חסיד חב״ד.
עובדי KPFK הזועמים אומרים שהם חוששים למחות מפחד לתגובה אלימה ממש או מפני שהם עלולים לאבד את עבודתם. התלונות מגיעות לא רק מן היהודים בצוות בן עשרת האנשים, אלא גם מלא־יהודים, והן הגיעו לכותרות בשבועון המקומי ג׳ואיש ג׳ורנל ובעיתון לוס אנג׳לס טיימס.
למרות שליחות ״חופש הביטוי״ שלה, KPFK לא דיברה על הסערה האחרונה. במזכר מ־23 בפברואר לעובדים ולמתנדבים הזהיר מנהל התחנה, אלן פונג, את השדרנים ״להימנע מכל דיון בנושא בשידור או בהקלטה של KPFK״. ״איני יכול להיות ברור יותר״, כתב. ״אנא אל תדונו בנושא הזה ב־KPFK, אחרת תאבדו את הגישה שלכם לגלי האתר האלה״.
פונג, שלא השיב לשיחות הטלפון של הג׳רוזלם ריפורט, אמר במזכרו שהוא פועל לפי עצת יועצים משפטיים בעקבות תלונה שהגיש הסניף המקומי של הליגה נגד השמצה לוועדת התקשורת הפדרלית. התלונה התייחסה במיוחד לכך שפרסון־לין כינה בשידור את סגן מנהל הליגה, ג׳רי שפירו — שעמו ניהל בשנה שעברה ויכוח חריף בעיתון שחור מקומי — ״יהודי אירופי אידיוטי ופסיכוטי״. התעללות מילולית כזאת אסורה לפי כלל ״ההתקפה האישית״ של הוועדה.
גורמים בתחנה סבורים שגם אילו רצה פונג לרסן את הרטוריקה, ידיו כבולות בידי מועצת מנהלים מקומית חזקה, הנשלטת בידי לאומנים אתניים רדיקלים, שרבים מהם שחורים. התוכנית השנויה במחלוקת הייתה חלק ממבצע ההתרמה השנתי של התחנה, שהסתיים בתחילת מרץ. פונג, אמריקני ממוצא סיני, מציג את הסערה הנוכחית כעימות המוגבל לקהילה השחורה ולקהילה היהודית, אבל יהודים ולא־יהודים כאחד התנגדו למה שהם מכנים ליבוי מתחים גזעיים בידי התחנה.
יש גם סימני מרד בתוך התחנה עצמה. כמה עובדים אומרים שהם שוקלים להתפטר, ואחרים הודיעו שהם מתכוונים להתעלם מהוראותיו של פונג ולהשמיע את קולם. אחד השדרנים, המומחה האוסטרלי לעניינים אסטרטגיים והתסריטאי איאן מאסטרס, אומר שבכוונתו להתנער מן הכתם של ״דייוויד דיוקים השחורים״, שלדבריו השתלטו על התחנה. הוא מתלונן שגורמים ישראליים שעמם נהנה בעבר מקשר מקצועי קרוב אינם מוכנים עוד לדבר איתו. ״אין לי ספק שהאידיוט הזה פרסון־לין עומד מאחורי זה, ולמען האמת, אני לא יכול לומר שאני מאשים אותם״, אומר מאסטרס.
התנגדויות רבות לשידור ״סוף השבוע״ נגעו לשיחות המאזינים בערב, שפרסון־לין מכנה ״ניתוח קהל״. אחד המתקשרים אמר ש״היהודים עוד לא ראו כלום... מה שיקרה להם יגרום למה שהיטלר עשה להיראות כמו מסיבה״. אחר גינה את היהודים על התנגדותם לפרחאן ולראפרים אייס קיוב ופאבליק אנמי, שמילות שיריהם גונו כאנטישמיות. תגובתו של פרסון־לין: ״אה־הא״.
לאחר השידור השנוי במחלוקת אמר פרסון־לין שקיבל תלונה אחת בלבד מ״גברת יהודייה אירופית״, שאמרה שהשידור יעורר אלימות נגד יהודים. ״אני מצפה שכמה יהודים יקראו לי אנטישמי״, צוטט בג׳ואיש ג׳ורנל, ״אבל הם יכולים לנשק את הישבן האפריקני היפה שלי, כי אני יכול לגבות כל דבר שאמרתי״.
״מה שמפחיד״, אומרת ההיסטוריונית קלייר ספארק, מנהלת תוכניות לשעבר ב־KPFK, ״הוא ההיענות העצומה שקיבל כשביקש תמיכה בתחנה. לין גייס 15,000 דולר בשלוש הפסקות התרמה של רבע שעה, סכום גדול באופן חריג. אילו ביקש עוד, היה מקבל״.
עובדי KPFK אמרו לג׳רוזלם ריפורט שפרסון־לין מקבל בדרך כלל את מבוקשו בתחנה משום שהוא מפחיד אנשים. סוזי וייסמן, בעלת תוכנית על ענייני ברית המועצות, אומרת שב־1984 התקשר אליה בשלוש לפנות בוקר, נזף בה באריכות, קרא לה ״יהודייה״ והאשים אותה בחבלה במאמצי ההתרמה שלו. כשנשאל על כך בידי הג׳רוזלם ריפורט, הכחיש פרסון־לין שעשה את השיחה.
מאסטרס אמר ששמע שהשדרן איים על מישהו בתחנה ברובה ציד. פרסון־לין מאשר את האיום, אבל אומר שהנשק שלו היה למעשה מוט ברזל. ספארק אומרת שפרסון־לין השליך פעם את מפעילת מרכזיית הטלפונים אנדריאה אנטל על קיר ושבר את אגודלה, ושאנטל נמנעה מהגשת תלונה משום שפחדה מדי להסתכן בתקיפה נוספת. פרסון־לין אומר שאנטל חיבלה בשידור שלו ליום מרטין לותר קינג בהנמכת עוצמת המיקרופונים, אבל אומר שאף שהתעמתו פיזית, לא גרם לשבר בכוונה.
הוא גם אמר לג׳רוזלם ריפורט שאינו אנטישמי אלא חוקר, ושביכולתו לגבות את אמירותיו השנויות במחלוקת, ובהן הטענה שאחד הגורמים לגירוש יהודי ספרד ב־1492 היה מימונם את סחר העבדים.
סביר שהסערה לא תדעך לפני שבכירי KPFK ייפגשו במהלך מרץ עם הוועדה ליחסי אנוש של מחוז לוס אנג׳לס ועם הליגה נגד השמצה. בהמשך צפויה גם ועדת התקשורת הפדרלית להכריע בתלונת הליגה.