הסיפור מאחורי יצירתה של אגדת הילדים הקלאסית, סרט האנימציה השלושים של דיסני.

מאת שלדון טייטלבאום

המפיק דון האן, שחתום על ״מי הפליל את רוג׳ר ראביט?״ ועל ״צרות בבטן״, מכנה אותה ״האחרונה שבאגדות הלוהטות״. היא בוודאי אחת המעטות שנותרו מן הפולקלור הקלאסי שדיסני טרם כרתה מהן חומר. אבוי, היה זה רק עניין של זמן עד שהעכבר ינעץ בה את שיניו — דיסני התחייבה להוציא סרט אנימציה חדש באורך מלא מדי שנה. וכך, לפני כארבע שנים הגישה התסריטאית לינדה וולברטון את העיבוד שלה לאגדה הצרפתית המוכרת ״היפה והחיה״, וגלגלי השיניים המוכרים, הלועסים מיתוסים, החלו להסתובב.

התוצאה, שעלתה למסכים ברחבי ארצות הברית ב־22 בנובמבר, היא סרט האנימציה השלושים באורך מלא של דיסני — הרביעי שלה בתוך ארבע שנים — וחגיגה מוזיקלית שאמורה לשמח במידה שווה ילדים ואת המבוגרים המסורים שעליהם מוטלת החובה לסחוב אותם לבית הקולנוע המקומי של סינפלקס אודיאון. הגרסה של דיסני קרובה יותר ל״בת הים הקטנה״ מן השנה שעברה מאשר לסרטו של ז׳אן קוקטו מ־1946, ״היפה והחיה״, ובכל זאת היא חיה בפני עצמה. הסרט החדש, בבימוים של ותיקי מחלקת הסיפור בדיסני גארי טרוסדייל וקירק וייז, נבדל מקודמו בכמה תחומים. אחד המרכזיים שבהם הוא שבעזרת כותבי השירים זוכי האוסקר הווארד אשמן ואלן מנקן, ״היפה והחיה״ של דיסני שואף לשילוב רחב יותר של מוזיקה מזה שהשיגו ב״בת הים הקטנה״, שזיכה אותם באוסקר. בעוד המוזיקה ב״בת הים הקטנה״ שאפה לקלילות של פופ, לשירים ב״היפה והחיה״ יש איכות סיפורית רחבת יריעה יותר, המזכירה אופרטה או את מסורת המיוזיק הול הצרפתי.

בין הלהיטים הבטוחים הצפויים לנו: ואלס מצחיק להפליא בבית מרזח, בעל אופי של תגרה, ששרים לה־פו, ״הטיפש״, וחבריו הפרובינציאלים הצרפתים לכבוד גיבורם — גסטון, הנבל השעיר, שטוף ההורמונים והמאוהב בעצמו להפליא; קטע מיוזיק הול צרפתי סוחף שמבצעים פמוט דמוי מוריס שבלייה בקולו של ג׳רי אורבך, קומקום תה בקולה של אנג׳לה לנסברי, המזכיר את ״סוויני טוד״, שעון אח בקולו של דייוויד אוגדן סטיירס, וחדר אוכל מלא בצלחות וכלי בישול; ולבסוף ״שיר ההמון״ של השיא, מן הסוג שאפשר היה לצפות לו אילו ״פרנקנשטיין הצעיר״ היה מחזמר.

הבדל נוסף הוא שהגיבורה, בל, אסרטיבית יותר מגיבורי דיסני הקודמים, לרבות אריאל מ״בת הים הקטנה״. בקולה המתוק של פייג׳ אוהרה, היא צעירה נבונה, מעשית ואוהבת הנכבשת בקסמו של החיה — גם אם בתחילה בחוסר רצון — נפש מיוסרת ובודדה הכלואה בגופה של מפלצת. כדי להיגאל, על החיה ללמוד לאהוב, דבר שלא היה מסוגל לעשות כשהיה נסיך.

״זו בהחלט הגרסה שלנו״, אמר האן, שהצטרף למיזם ב־1988 אחרי ששימש מפיק שותף ב״מי הפליל את רוג׳ר ראביט?״. ״היא דומה מעט מאוד לגרסאות האחרות שראיתם אי פעם. הסיפור קיים בתרבויות רבות — יש, למשל, ׳נסיך צפרדע׳ ו׳פנטום האופרה׳. כל דור מספר את הגרסה שלו.״

אבל מבחינת דיסני, השאלה מי יספר את הגרסה הזאת התבררה כמכרעת. בתחילה, בסוף 1989, נמסר ״היפה והחיה״ לאנימטורים הבריטים ריצ׳רד פרדום ואשתו. לפרדום, בן טיפוחיו של האנימטור הקנדי ריצ׳רד ויליאמס, יש חברת אנימציה בלונדון. אבל לדברי האן, בני הזוג פרדום לא התלהבו מיצירת מחזמר, ולמעשה חזו סרט אפל הרבה יותר מכפי שהתאים לחותמת העליזה של דיסני.

״הגרסה שלו הייתה מקסימה״, אמר האן, ״אבל היא הייתה מחוץ למתכונת הפנטזיה המוזיקלית עתירת הדמיון שחיפשנו אז. הוא הלך בכיוון אחר — הוא רצה ליצור אגדה קלאסית, כמונו. אבל נקודת המבט שלו לא תאמה את הכיוון שלנו. וככל שהחלטנו להפוך אותה למוזיקלית יותר, כך פחת העניין שלו במיזם. בסופו של דבר החלטנו שמוטב להיפרד.

״׳בת הים הקטנה׳ בדיוק יצא״, נזכר האן, ״ופנינו לאלן [מנקן] ולהווארד [אשמן], ועיבדנו מחדש את המתווה מתוך מחשבה על מחזמר. בתחילת 1990 בילינו זמן רב בפישקיל שבניו יורק, במלון רזידנטס אין, ועבדנו על השירים. התסריט בא קודם — על הרבה מן המקומות לשירים החלטנו רק אחרי השלמת התסריט. אז הווארד היה אומר: ׳אה, תראו, הנה קטע בסרט שבו גסטון סוחט את בל, משליך אותה ואת אביה למרתף, והם הולכים לעשות לינץ׳ בחיה — אפשר להפוך את זה לשיר של המון.׳ או: ׳כאן בל שרה על מה שהיא רוצה בחיים — היא חולמת על הרפתקה.׳

״הוא היה לוקח את נקודות המפנה הרגשיות האלה בסיפור והופך אותן לרגעים של שירה. השיר של גסטון היה אחד הראשונים. תמיד ידענו שלנבל הזה יכול להיות שיר נהדר עם החברים שלו על כמה שהוא נפלא.״

האן גם גייס את קירק וייז ואת גארי טרוסדייל לבימוי. אף שהיו חדשים בבימוי סרטים באורך מלא, הצמד ביים את ״קרניום קומנד״ למרכז אפקוט של דיסני. שניהם היו ותיקים במחלקת הסיפור של דיסני, ועבדו כאמני לוחות סיפור ובתפקידים אחרים בסרט המצויר הראשון של רוג׳ר ראביט, ב״בת הים הקטנה״ וב״הרפתקאותיו של בלש העכבר״.

״זו הייתה הזדמנות להביא דם חדש וכישרון בימוי ולתת לסיפור תפנית חדשה״, אמר האן. ״יום אחרי שנודע לנו שבני הזוג פרדום עומדים לעזוב, העלינו אותם למטוס ואמרנו שייתכן שתהיה הזדמנות לביים.

״ניסינו לספר את הסיפור מנקודת מבטו של החיה. הוא הבחור שתקוע בתחפושת קוף; הוא הבחור שיש לו בעיה, שמבלה את כל הסרט בניסיון לגאול את עצמו. מוסר ההשכל הוא כמובן שהיופי שטחי — אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.״

השלמת האנימציה ל״היפה והחיה״ ארכה מעט יותר משנה, ובסך הכול עבדו על המיזם כ־500 אמנים, מוזיקאים ואחרים. האן ציין שבמהלך העבודה ניסו אנשיו כמה שיטות אנימציה חדשות, לרבות שימוש ברקעים נעים. ״זה כאילו שבאמת בנית תפאורה והטסת סביבה את המצלמה כדי ליצור סביבה נעה. עשינו זאת באמצעות טכניקות של גרפיקה ממוחשבת: בנינו תפאורה דיגיטלית והטסנו סביבה מצלמה. השתמשנו גם במידה רבה במסכות גוון — העיבודים שראיתם ב׳רוג׳ר ראביט׳. במקום דמות מצוירת שטוחה שנראית כאילו הודבקה לתמונה, לכולן יש צד כהה וצד בהיר. אלה מסכות גוון שיוצרות דמויות בעלות נפח.״

האן אמר שבעשיית ״היפה והחיה״ לא ביקש לשחזר את הטון או האופי של ״בת הים הקטנה״. ״הפיכתו למחזמר הייתה קשורה להצלחת ׳בת הים הקטנה׳״, הודה. ״אולי זו הייתה נקודת מפנה. אבל ניסינו לפתח משהו שלא יהיה רק חיקוי שאפתני של ׳בת הים הקטנה׳; משהו שיוכל לעמוד בזכות עצמו. הדבר האחרון שרציתי לעשות כמפיק היה ליצור שיבוט של ׳בת הים הקטנה׳. מבחינה יצירתית היה חשוב לנו, כאמנים, להרחיב את היכולת שלנו ולעשות משהו קצת שונה.״

הזוג המאושר בסרט האנימציה החדש של דיסני, המבוסס על האגדה הצרפתית שצולמה פעמים רבות.

משמאל: ארמונו של החיה, במראה העשיר והמפורט של תור הזהב של דיסני. מימין: כלי הבית המכושפים של החיה, דמויות שנוספו כדי לפרוץ בשיר ולהרחיב את הסיפור.

הבמאים גארי טרוסדייל וקירק וייז נכנסים לאווירת האימה של הסיפור.

מפיק דיסני דון האן.