ב־1980 כתב גרשון וינקלר, רב אורתודוקסי, רומן על רובוט מחומר שנוצר כדי להגן על יהודים מפני פורעים אנטישמים. בשנה שאחריה כתב רומן נוסף על השתלטות רוח על אדם.
בעולם הקטן של הספרות הבדיונית היהודית האורתודוקסית, ״הגולם מפראג״ ו״דיבוק״ — שניהם בהוצאת יודאיקה פרס מברוקלין שבניו יורק, הידועה בספריה הדתיים — הפכו לרבי מכר. רבנים חרדים רבים מקבלים את האפשרות שגולמים ודיבוקים, ושאר רוחות, שדים, עין הרע, אותות ונסים, יכולים לחדור לחיי היומיום.
אלא שברומן האחרון שלו יצר וינקלר מפלצת כה מחרידה, עד שהכעיסה את החכמים האלה. ״קראו לה רבי: הבתולה מלודמיר״ מבוסס באופן חופשי על חייה של חנה רחל ורברמאכר, אישה רוסייה מן המאה ה־19 שרצונה העצמאי, עיסוקה בלימוד וסירובה להינשא הפכו אותה למנודה בקרב הסמכויות הרבניות.
בקיאותה במקורות היהודיים משכה את תשומת לבו של הרבי מצ׳רנוביל, שניסה לשווא להפנות את מרצה לנישואים. לאחר מות אביה השתמשה בירושתה כדי לבנות בית כנסת בן חדר אחד.
היא טענה שנכנסה בה ״נשמה חדשה״, החלה להתעטף בטלית ולהניח תפילין, ומשכה חסידים שנמשכו לכוחות הריפוי שיוחסו לה. בגיל 40 נכנעה ללחץ הציבורי להינשא, אך התגרשה במהרה. ורברמאכר איבדה רבים מחסידיה, הוחרמה ועברה לירושלים. גם היום, מאה שנה לאחר מותה, ורברמאכר מעוררת פחד ותיעוב בחוגים מסוימים בקהילה האורתודוקסית — הכוללת כ־11 אחוזים מכשישה מיליון היהודים בארצות הברית — ובקרב החרדים, מגזר קטן אך קולני ובעל השפעה בתוך הציבור האורתודוקסי.
הרב יעקב שפירו, העומד בראש קהילה חרדית בפאר רוקאוויי שבניו יורק, מתאר את ורברמאכר בספרו של וינקלר כ״פמיניסטית יהודייה מוטנטית ומרדנית״. הרב ניסן וולפין, עורך הירחון החרדי ״ג׳ואיש אובזרבר״, מכנה את הספר ״עיוות של ההיסטוריה״. יש גם תמיכה: המגזין האורתודוקסי ״קאונטרי יוסי״ מברוקלין כלל אותו ברשימת רבי המכר שלו.
עד כה לא התפשטה המחלוקת מעבר לאזור מוגבל בניו יורק ובניו ג׳רזי. ״קראו לה רבי״ נראה כנוגע בנשים אורתודוקסיות — ואפילו בכמה נשים חסידיות — המכנות את עצמן פמיניסטיות תורניות.
״השתתפתי לאחרונה בכנס נשים עם 300 נשים אורתודוקסיות בגיל העמידה״, אומרת פעילת הנשים רבקה האוט מברוקלין, ״וכשהזכרתי את הספר, רבות הנהנו. הספר הפך למעשה למה ששמעתי מכנים מתנת בת המצווה האידיאלית. פמיניסטיות תורניות — נשים אורתודוקסיות המחויבות לפעול במסגרת ההלכה — מבלות את חייהן כשמערערים עליהן ולא מאשרים את דרכן. הספר הזה הוא על החיים שלנו״.
דווקא אישה אורתודוקסית מלוס אנג׳לס, מרים אדלר הוטלר, אשת הרב ראובן הוטלר, הציעה לווינקלר לכתוב על ורברמאכר, והיא כתבה את המבוא לספר.
פרסום הספר בנובמבר האחרון עורר את הסערה הגדולה ביותר באגודת ישראל, תנועה בינלאומית בקהילה החרדית המפיצה את השקפותיה באמצעות אירועי חינוך ומוסדות בארצות הברית. אגודה, כפי שהיא מכונה גם כן, נוסדה ב־1912 כדי להילחם בחידושים וברפורמה ביהדות, והיא מרפה את ידי הנשים המבקשות הכשרה דתית רשמית ומניאה אותן מעיסוקים אחרים שאינם קשורים בגידול ילדים.
חרם בלתי רשמי על הספר אומץ בכנס חג ההודיה של אגודת ישראל באמריקה בניו ג׳רזי. גם הרב מנחם מניס מנדל, ראש ישיבת ברוקלין, תמך בחרם. ג׳ק גולדמן, בעלי יודאיקה, אומר שהוא חושב שהוצע גם חרם על פרסומים אחרים של יודאיקה פרס, אבל מנדל ושפירו מכחישים זאת. ״לא ידוע לי על שום מסע כזה. לא הייתי רוצה לפגוע בו — בגולדמן — אישית״, אומר מנדל.
זעמם מכוון לרומן של וינקלר. ״המחבר מכנה את זה ׳רומן היסטורי׳״, אומר שפירו. ״אבל רומן היסטורי הוא גרסה מקושטת של סיפור אמיתי. זה לא. זה ספר בן 135 עמודים שיוצר מכמה הערות ביוגרפיות דלות. וינקלר לוקח את המידע המועט שיש לנו — שאינו אומר דבר עליה, על תפיסת עולמה או על חייה — ומציג אותה כבעלת פילוסופיה מסוימת, שהיא למעשה הפמיניזם הרדיקלי שלו עצמו בנוסח שנות השישים״.
אנשי אגודה גם מוחים על הרמיזה העקיפה בספר שוורברמאכר נאבקה ליישב בין כמיהתה הרומנטית לאדיקותה.
נערות חסידיות מתלבשות בצניעות ההולמת את המאה ה־19 וחיות חיים מוגנים של הפרדה בין המינים. כשהן מבודדות מרוב השפעות התרבות הפופולרית המערבית, חשיפתן למושגים כמו אהבה רומנטית מועטה.
״אנחנו מגדלים את הילדים שלנו בסביבה מוגנת״, אומר וולפין. ״יש בספר פרק האומר שוורברמאכר אולצה בלחץ הציבור להיכנס לנישואים למראית עין, אך סירבה לממשם. אפשר לדון בזה בעמוד הראשון של ׳ניו יורק טיימס׳, אבל בבית שלי לא ידונו בזה״.
בלחץ אנשי אגודה, כמה קמעונאים בניו יורק הפסיקו להחזיק את הספר או מוכרים אותו בשקט בלי להציגו.
בעל החנות אריה זך אמר לעיתון ״ג׳ואיש ויק״ שהחזיר עותקים למו״ל למרות המכירות הערות, משום שראש סמינר אורתודוקסי מקומי אמר לו להפסיק למכור אותו. בריאיון טלפוני אמר המו״ל גולדמן שזך החזיר 70 עותקים.
וינקלר הוא תופעה נדירה, רב נודד החי בבקתה בהרי וירג׳יניה המערבית. הוא יוצא מבידודו מרצון כדי לטפל בצורכיהם הדתיים של אסירים פדרליים מקומיים ושל סטודנטים יהודים באוניברסיטת וירג׳יניה המערבית. ב־1985 התגורר וינקלר ביער הלאומי אנג׳לס. בימי שישי היה יורד לעיר כדי לבלות את השבת אצל חברים אורתודוקסים, ובהם בני הזוג הוטלר.
״אף שאני אורתודוקסית״, נזכרת מרים הוטלר, ״תמיד התעניינתי באתגר של היכולת להגשים את עצמך כאישה במסגרת ההלכה. הייתי מחפשת דמויות לחיקוי, ובילדותי שמעתי סיפורים על חנה רחל.
״עם כל הכבוד לאותם רבנים שאומרים שהיא בקושי הערת שוליים בהיסטוריה היהודית, היא מוזכרת בספרים חסידיים רבים. נכון יותר יהיה לומר שהם אינם רוצים להודות שהם יודעים עליה״. בירור העובדות על חייה של ורברמאכר ארך לווינקלר שנים אחדות, שרובן עברו באוניברסיטת שיקגו ובישיבה יוניברסיטי בניו יורק.
כדי להבטיח דיוק היסטורי ולהתחשב ברגישויות הקהילה החסידית, הוא וגולדמן הראו את כתב היד לוולפין, שסימן כמה עשרות קטעים שלדעתו היה צריך למחוק או לשנות. גולדמן אומר שכל הצעותיו של וולפין התקבלו.
למרות זאת נעשה וולפין לאחד המבקרים החריפים ביותר של הספר.
״ורברמאכר מוצגת כבעלת רעיונות שונים שאולי הגיוניים במונחים של חוד החנית הפמיניסטי בשנות התשעים״, הוא אומר. ״אבל הרעיונות האלה לא היו קיימים אז. תמיד היו, וכנראה תמיד יהיו, נשים העוסקות בלימוד תלמוד מפני שיש להן היכולת האינטלקטואלית והסקרנות. אולם מבחינה היסטורית זה לא היה תחום לימוד לנשים במובן הרשמי״.
הספר הופץ ברחבי המדינה לחנויות דתיות. מתוך 7,000 העותקים שהודפסו, אומר גולדמן, ״מכרתי עד כה כמה אלפים. אני חושב שהייתי מתקרב למכירת כולם. התגובה הראשונית הייתה מכירות ערות.
״כ־50 חנויות החזיקו אותו״, הוא אומר. ״עשרה אחוזים החזירו אותו״.
וינקלר אומר שהוא מופתע מקבלת הפנים הקשה לספרו. ״האישה הזאת הייתה איום מפני שלא היה לה גבר שיעניק לה לגיטימציה״, הוא אומר. ״יש כאן חוסר ביטחון שאנשים מתמודדים איתו, במיוחד בקהילה הזאת, שבה המנהיגים הרוחניים תמיד גברים, וכוחה של חנה רחל מערער את יסודות הסדר הקיים.
״לא התכוונתי לכך״, הוא אומר, ״אבל נראה שהחייתי לא רק את זכרה אלא גם חלק מן הכאב שחוותה בחייה״.