לפול ניומן ולטום קרוז לא היה יתרון על פטסי אלופת הפול, אולי מלבד צבע כספם ועזרתם של שחקני פול מקצועיים שנשכרו להכפיל אותם במכות הקשות.
׳פטסי׳ הוא הכינוי של פטרישה לאודיזיו באולם הפול פלאש פוקט בספולוודה, שם הספרנית וחוקרת הזוחלים החובבת בת ה־46 מסדרת את הכדורים אחרי יום קשה של סידור ספרים בספרייה הציבורית של נורת׳רידג׳.
זה לא בדיוק ׳ג׳ו הקובני׳ או ׳וולי הסמור׳, אם נזכיר כמה כינויים שאימצו טיפוסים ססגוניים יותר בלוס אנג׳לס המניפים מקלות ביליארד, אבל זה כינוי אמיתי של אולם פול, ולאודיזיו, המופיעה כמעט בכל ערב למשחק תשעה כדורים, עבדה קשה כדי להשיגו.
קהל שהשתנה. לאודיזיו היא סבתא, ואינה מתאימה לדימוי של לקוחה קבועה באולם פול בעיני איש. אלא שרוב אולמות הפול וחדרי הביליארד שעדיין פועלים בדרום קליפורניה כבר אינם מתאימים לדימוי שיועד להם בסרטים כמו ׳צבע הכסף׳ ו׳אדי פלסון׳. וכך גם לקוחותיהם.
טיפוסיים לזן החדש של מבקרי אולמות הפול הם דורה ויטאקר, סוכנת כישרונות בת 22 מסן פרננדו, ובן זוגה פרד באומן, טכנאי אורתופדיה בן 32 בבית החולים קייזר־פרמננטה בפנורמה סיטי.
השניים נפגשו לפני חצי שנה, כשבאומן טיפל בקרסולה של ויטאקר שנשבר במשחק סופטבול. אחרי שחזרה לעמוד על רגליה גילו שאף אחד מהם אינו שותה או אוהב ברים, אבל שניהם חולקים תחושת סיפוק משונה בכל פעם שהם שומעים את ה׳פלוק׳ המיוחד של כדור הנופל לכיס. ברוב ערבי השבת, אחרי ארוחת הערב, הם משחקים כמה משחקים בבית הביליארד בשדרות ונטורה שבשרמן אוקס. ׳כשהכרנו׳, הסביר באומן, ׳הלכנו הרבה לסרטים. אבל אחרי זמן מה כבר ראית הכול ששווה לראות. זה משהו שאפשר לעשות במשך כמה שעות במוצאי שבת׳.
ויטאקר גדלה בסן פרננדו והחלה ללטש את כישוריה על שולחנו של אביה בגיל חמש. ׳הייתי אלופת הפול במשפחה של שמונה׳, היא אומרת, אבל היא שחקה את השולחן, והוא נגרר לבסוף אל האשפה לפני כשלוש שנים. היא לא החזיקה מקל שוב עד שפגשה את באומן.
׳פרד ואני פחות או יותר באותה רמה׳, אמרה. ׳אנחנו משחקים בלי להכריז על המכות. לא משנה איך הכדור בצבע שלך נכנס לכיס.
׳זה קצת נכנס לדם. ככל שמשחקים יותר משתפרים. אם אני לא משחקת כמה משחקים לפחות פעם בשבוע, אני מוצאת את עצמי מתגעגעת׳.
אולמות הפול המקומיים נמנעו במידה רבה — למרבה המזל, אומרים אחדים — מן הג׳נטריפיקציה שפקדה כמה אולמות בשיקגו ובבוסטון, עם רצפות העץ, מטבח הגורמה, ברים מקושטי צמחים המצוידים היטב ותעריפי השולחן התלולים במיוחד, עשרה דולר לשעה. אבל למרות התנגדותם להפיכתם למקומות של יאפים, הם לא הצליחו להימלט מעלייתו ההדרגתית של הפול למעמד של משחק מיינסטרים, משהו הדומה לבאולינג, שבו משחקים אמריקנים בני המעמד הבינוני במספרים גדלים והולכים, הרעבים לבידור.
לא יוקרתי ולא נחות, הפול בדרום קליפורניה תופס מקום באמצע, שבו נשים מן הפרברים או בני זוגן יכולים לקחת את המקל, להשאיר את הילדים עם שמרטף ולהתחכך בבטחה בשחקני הימורים מושבעים, בחובבי בירה וספורט מן הצווארון הכחול ובזוגות צעירים המחפשים בילוי זול במוצאי שבת. בשנים האחרונות נסגרו בלוס אנג׳לס כמה אולמות פול ותיקים במרכז העיר, בעיקר בשל ההידרדרות העירונית ההדרגתית.
הוליווד ביליארדס, שנחשב לחדר הפול הראשון בלוס אנג׳לס, כמעט נסגר בשנה שעברה אחרי מותו של ארני סאטין, אחד מבעליו. העסקים כבר לא פרחו, ואילו ג׳פרי ביי, עורך דין בין־לאומי אוהב פול מניו ג׳רזי, לא היה קונה את העסק ומשפץ את האולם, העיר הייתה אולי מאבדת אחד מאתריה הייחודיים יותר.
בסופו של דבר, הפרברים הם שהצילו את הפול בלוס אנג׳לס. עלות שטח הרצפה באזורים סבירים של העיר עלתה עד כדי כך ש־4.50 דולר לשעה, המחיר המקובל לשולחן ברוב המקומות המקומיים, כבר לא כיסו את החשבונות.
אבל בפרברים, באזורי השוליים כמו ספולוודה וסימי ואלי, במונטקלייר, בבלפלאואר ובלנקסטר, דמי השכירות עדיין סבירים דיים כדי שאולם הפול ישגשג, גם אם בגרסה בריאה יותר מן המקום המסורתי בעל רצפות העץ, העשן החונק והנסורת המפוזרת. העניין הארצי הגובר בפול בשנים האחרונות, שסייע לו ללא ספק ייצוגו הנפוץ בקולנוע, בטלוויזיה ובפרסום, עזר לשפר את דימוי המשחק.
לו בוטרה, אלוף עולם לשעבר ויועץ לסרטים שבבעלותו לו בוטרה׳ס ביליארדס בסימי ואלי, ציין ש׳כש״אדי פלסון״ יצא ב־1961, הספורט חווה זינוק אדיר שנמשך שנים. עכשיו עדיין מגיע אלינו קהל צעיר יותר בעקבות, אני בטוח, הופעתו של טום קרוז ב״צבע הכסף״. היום אי אפשר לצפות בטלוויזיה בלי לראות אנשים משחקים פול׳. סביבה בטוחה יותר. אבל בעלי אולמות כמו בוטרה למדו שכדי לנצל כראוי את נכונות הציבור לשקם את הפול ולהתייחס אליו ככל פעילות פנאי אחרת, עליהם לספק סביבת משחק בטוחה, ידידותית ונוחה יותר, שבה גברים ונשים יכולים ליהנות בלי להתמודד עם הימורים גלויים, התפרעות, הטרדה ומה שביי מהוליווד ביליארדס מכנה בגעגוע מסוים ׳גורם הזוהמה׳.
רוס בראדלי, מנהל הפלאש פוקט, אומר שהטריק לניהול אולם פול מצליח בדרום קליפורניה קשור לפיקוח לא פחות מלשיפוץ. הפלאש פוקט נפתח ב־1963 אך נסגר אחרי שהפך למקום מפגש לבני נוער. כשנפתח מחדש בניהול חדש ב־1970, עם רצפות שטיח, קירות מצופי עץ ושולחנות חדשים שמעליהם מנורות טיפאני, נשבעו הבעלים להרחיק את היסודות הפרועים יותר.
בראדלי עובד באולם כמו שוטר. מאחורי הבר, המגיש בירה ומשקאות קלים, הוא מחפש ללא הרף מוקדי בעיה אפשריים. ברמז הראשון להתנהגות לא רצויה הוא מתערב: ׳יש לנו כאן כלל: אם אתה יוצא משליטה, אתה לא חוזר׳.
השיטות של בראדלי, שנראה כי אומצו כמעט בכל חדרי הפול המצליחים בלוס אנג׳לס רבתי ובסביבתה, הפכו את האולמות של היום למקלטים לחובבי הפול המפתיעים ביותר. בכל יום שלישי בשעת הצהריים, למשל, משתלטת ליגת תשעת הכדורים של ליטון אינדסטריז, המונה שלושים נשים, על חמישה־עשר השולחנות של פלאש פוקט. ג׳ין סמית׳, תושבת וודלנד הילס בת 73, עובדת לשעבר בליטון הנחיה ובקרה שנשארה בליגה אחרי פרישתה, אומרת: ׳אילו ראיתם את המקום רק לפני עשר שנים, הייתם תוהים איך הסכמנו בכלל לבוא. עכשיו זה כמעט כמו לשחק במרתף שלך׳.
׳ניכוש׳. בוטרה זוכר שעסק בהרבה ׳ניכוש׳ בררני כשקנה ב־1985 את האולם שהיה אז בצרות.
׳הבהרתי לכמה מן הקבועים שאנהל את המקום בדרך שלי, ושכנראה זה לא ימצא חן בעיניהם׳, אמר.
מה שבוטרה החל לראות, לדבריו, היה מראה שהיה גורם לפאסט אדי פלסון להצטמרר. ׳התחילו להגיע הרבה זוגות, נשואים ולא נשואים, וזה התאים לי מצוין. רציתי מקום שאפשר להביא אליו בן או בת זוג לפגישה׳.
הביקור של קרול ואלדז בפלאש פוקט לא היה בדיוק הפגישה הראשונה שלה עם ג׳רי גרין. למעשה, שני עובדי מידוויי פורד כבר היו מאורסים. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שלה באולם פול, וזה לא הרתיע אותה. ׳הוא דוחף אותי לבוא כבר זמן מה׳, היא אומרת. ׳לא היה לי מושג איך אולם פול יכול להיראות. בעצם, אני חושבת שזה נחמד — אפל ונעים׳.
אבל אולם פול יכול להיות נעים מדי. ביי, שהגיע ללוס אנג׳לס לפני שנתיים, דווקא אוהב את האווירה המלוכלכת של האולם הישן. האתגר שהציב לעצמו כשקנה את הוליווד ביליארדס בדצמבר האחרון תמורת 360,000 דולר היה לשמר איכשהו את קסמו המרופט של האולם ובו בזמן להיפטר מהדברים שהרתיעו את רוב האנשים מלהיכנס.
משיכת הזוהמה. ׳אני חושב שיש גורם זוהמה שמושך אנשים מהסוג שלי׳, הוא מסביר.
ביי מודה שיש דרכים קלות ומהירות יותר להרוויח מהשכרת שולחנות פול. אבל הוא אוהב פול יותר משהוא אוהב לעסוק במשפט מסחרי בין־לאומי. מבחינתו, חדר פול הוא אחד ממקומות ההשוואה החברתית האמיתיים המעטים שנותרו באמריקה.
׳בתוך גבולות חדר הפול׳, הוא אומר, ׳לא משנה מה אתה עושה בחוץ. יש משהו בכך שהעולם שלך מוגבל למישור של לבד ירוק בגודל ארבע וחצי על תשע רגל, שהופך את כל היתר לחסר חשיבות׳. מאז קניית האולם הרחיק ביי רבים מלקוחותיו לשעבר. הוא סיפק שירות חניה, דאג שהטלפונים הציבוריים לא יקבלו שיחות נכנסות והוסיף כמה שולחנות חדשים. בחודש הבא, הוא אומר, הוא מקווה לפתוח מטבח ובר יין ובירה.
ובילִי קניון, אלוף קליפורניה ארבע פעמים בפול ישר, הידוע כ׳דולר ביל׳, נשכר לתת שיעורי פול חינם לכל הבאים. למעשה, רוב אולמות הפול כיום מציעים שיעורים וסדנאות חינם או במחיר מופחת כדי לפתות את מי שאחרת היו מפחדים מדי לנסות את כוחם בספורט שכיום נעשה ג׳נטלמני. עולם נסתר. ׳אולם פול צריך להיות עולם מסתורי׳, אומר ביי. ׳יורדים במדרגות ומוצאים את עצמכם בעולם אחר, בזמן אחר. יש להם אופי מיוחד, מסתורין משלהם. אם אולמות הפול יהפכו לגרסאות אחידות של חנויות העוגיות של מיסיס פילדס, שנראות אותו דבר בסן פרנסיסקו, בטוקיו ובהונג קונג, נאבד משהו שאין לו מחיר׳.
הנה מבחר מקומות למשחק פול: הוליווד ביליארדס, שדרות הוליווד 5504, הוליווד.
פלאש פוקט, רחוב פרת׳ניה 16950, ספולוודה.
בית הביליארד, שדרות ונטורה 14622, שרמן אוקס; שדרות דרום וילשייר 1901, סנטה מוניקה. בוטרה׳ס ביליארדס, רחוב טאפו 2261, סימי ואלי.
שארקי׳ס ביליארדס, שדרה L מערב 801, לנקסטר.
יאנקי דודל׳ס ביליארדס, שדרות מזרח אושן 4100, לונג ביץ׳.
הארד טיימס ביליארדס, שדרת בלפלאואר 17450, בלפלאואר.
שוטרס, נורת׳ פלאזה 5710, מונטקלייר.
איור: תצלום, שחקני פול מסוג אחר משחקים כעת בהוליווד ביליארדס / רוברט גבריאל / לוס אנג׳לס טיימס; תצלום, סוכנת הכישרונות דורה ויטאקר, משמאל, גדלה על משחקי פול בבית, ומנהל פלאש פוקט רוס בראדלי מייחס לפיקוח את עידוד הלקוחות החדשים; תצלום, פרד באומן משפשף גיר על קצה מקלו בעוד דורה ויטאקר מחכה לתורה / מל מלקון.